13 משפטים שישראלים אומרים במסעדות

לכבוד תחרות המסעדות הגדולה של ישראל - בסט אוף רסט, ביקשנו מליאור נויפלד לכתוב לנו מיהו הסועד הישראלי בעיניו - והתוצאה מצחיקה ומציבה לכולנו מראה בפרצוף - בטוח שכל אחד מאיתנו יוכל להזדהות לפחות עם סעיף אחד, אם לא עם כולם... כי ככה זה אצלנו הישראלים, מצד אחד מתחמנים, מצד שני נדיבים ומעריכים את העבודה הקשה של המטבח וצוות המלצרים. אז הנה הם - 13 העיקרים של נויפלד.

1. "תגיד לי, מה זה זה שההוא הזמין?"
באמצע שיחה שלנו עם המלצר, עובר ליד השולחן שלנו מלצר אחר בדרך לשולחן אחר, עם מנה מנקרת עיניים ביד. המנה הזאת נראית לך, לרגע קצר וגרגרני, כמו מהות האושר, ואתה חש שאם היא לא תהיה שלך, לעולם לא תהיה מאושר. אז אתה פונה למלצר שלך ומבקש קצת אינסייד אינפורמיישן, כי מה ישראלים יותר אוהבים, מאשר לאכול את הדשא של השכן.

2. "כל זה בשבילי? ומה האחרים יאכלו?"
אנחנו מספרים למלצרים שלנו את אותן בדיחות לא מצחיקות, כבר 50 שנה. מגיעה קערת SHARE למרכז השולחן, ומיד הגבר הכי מבוגר בשולחן יעמיד פנים שהיא הגיעה רק אליו ותוהה מה יעלה בגורלם של שאר יושבי השולחן. כן, קורע. "מה, הם מייצרים שם את הקולה?" אם יש איחור בהגעת השתייה, הוא בן דודו העצוב של אותה השאלה/בדיחה/סליחה.

 לא, מאמי, זה לא הכל בשבילך.... צילום: שאטרסטוק

3. "וואלה? לא נורא בכלל"
מגיע החשבון, אנחנו מסתכלים, וחשוב לנו לנחם את עצמנו על ההוצאה, אז אנחנו פולטים בקול רם מילות ניחומים כלליות. "פר בנאדם זה ממש כלום", "היום להכין בבית עולה לך כמעט אותו דבר" ועוד ערמת שקרים חביבה. במסעדות מזרחיות המשפט הזה נאמר עם סימן קריאה.

 יאללה, החשבון לא מפלצתי. צילום: שאטרסטוק

4. "יש שם כוסברה? פשוט הילדה אלרגית לכוסברה"
בכדי לוודא שאין מרכיבים שאנחנו לא אוהבים במנה, אנחנו ממציאים אלרגיות. פטנט ישראלי מרהיב שמבוסס על איום במוות/תביעה עתידית, הכל בשביל למנוע אדם לא מרוצה בשולחן, או גרוע מכך – ילד בוכה שהופך גם למטרד סביבתי ולתהיית "למה לא הלכנו למקדונלד'ס הם לא מעריכים כלום גם ככה" הבלתי נמנעת.

 אוי, היתה פה כוסברה?! צילום: שאטרסטוק

5. "מזכיר לך את הקטשופ והמיונז"
כי עבור הילדים שלנו, אוכל הוא כלי קיבול לאיסוף קטשופ ומיונז. צ'יפס הוא מזלג, קטשופ זו המנה העיקרית באמת.

 מתפרעים עם מיונז וקטשופ במסעדות. צילום: שאטרסטוק

6. "בר עובדת היום?"
ויטמין P הוא הוויטמין החשוב ביותר בארוחה במסעדה. ככה שאם יש מישהו או מישהי שאנחנו מכירים, מארח.ת, מלצר.ית, אחמש.ית, טבח.ית, מישהו.י, אנחנו נברר, כי זה עלול, בקונסטלציה מסוימת, להוביל לאירוע של קינוח על חשבון הבית או אפילו סתם איזה לחם הבית און דה האוס. חשוב לציין שאין שום חשיבות להיכרות אמיתית עם אותו או אותה "בר", מספיק לנו שאנחנו יודעים להגיד את השם + שם של מישהו או מישהי ש"בר" ואנחנו מכירים במשותף.

7. "מהברז..." + מבט שכולו משדר "פשוט אני אדם צנוע, לא קמצן או משהו כזה חלילה"
הדרך שבה אנחנו עונים לשאלה של המלצר "תרצו מים מינרליים או מהברז?". במסעדות אתה הופך להיות מעריץ של הכנרת. בבית לא שתית מים מהברז SINCE 1995.

 מעריץ של הכינרת, אבל רק במסעדות. צילום: שאטרסטוק

8. "שתייה זה הרווח הכי גדול שלהם"
משפט שנאמר בשולחן עצמו עם שאר הסועדים, כדי להסביר לעצמנו את מהלך ה"קנקן מים מהברז" מזווית עסקית.

9. "עם מה זה מגיע?"
לא מצוין בתפריט שההמבורגר מגיע עם תוספת. אבל בשבילך, מנה חייבת להגיע עם תוספת. ככה חונכת. ככה גדלת. עיקרית מגיעה עם תוספת. כשאמא שלך הכינה לך שניצל שהיית ילד, היה לידו פירה או ספגטי או משהו. היא לא אמרה לך "תוספת זה בתשלום נוסף". אז אתה שואל, כי זה פשוט מרגיש לך לא הגיוני, שהמבורגר יגיע בלי צ'יפס. "צ'יפס זה בתוספת תשלום", עונה המלצר, כמו שבסתר ליבך ידעת שהוא יענה, ואתה משלם, מאוכזב מהאנושות אבל הלב שלך צמא לצ'יפס אז פאק איט.

10. "אנחנו ניקח את הרגיל שלנו" + קריצה שמנסה להיות לא קריפית אבל היא כן
'חוק השלוש של ישראלים במסעדות' קובע שאחרי שביקרנו באותה המסעדה שלוש פעמים, החל מהפעם הרביעית אנחנו טיפה חשים עצמנו שותפים עסקיים של המקום שלא לומר שותפי גורל, כאלה שבטח כל הצוות מכיר ובעיקר מוקיר, ואין שום צורך שנגיד בעל פה את מה שכולם כבר יודעים כמו מה בא לנו להזמין או הבל כזה או אחר. כמובן שהמלצרית מסתכלת עלינו בבוז מוחלט כי א. ייתכן והיא התחילה לעבוד רק אתמול. ב. גם אם היא מלצרה אותנו בכל הפעמים הקודמות, מעניין לה את הבון מה אנחנו אוכלים או אוהבים. ג. בר לא עובדת היום.

11. "איך אתה מפנק אותנו?" + טון של מפקד קרבי גם אם בשירות היית שק"מיסט בקריה
"תראה כמה הזמנו חביבי, שולחן כזה בטח אין לך כל הזמן, לארג', לא דופק חשבון, גם ראשונות וגם עיקריות, ובכלל אתה בטח בונה על טיפ יפה פה אז אנחנו חושבים שמן הראוי שיזרמו פה לשולחן או כמה צ'ייסרים, או קינוח, או משהו כי וואלה מגיע לנו *משהו*" זה מה שעובר לנו בראש כשאנחנו אומרים את המשפט הזה.

 העוגה שקיבלנו און דה האוס היא הכי טעימה. צילום: שאטרסטוק

12. "וואי, תודה! כל הכבוד!"
התגובה שלנו לקינוח און דה האוס המפנק שהגיע *לבקשתנו המפורשת* מהסעיף הקודם אבל חשוב לנו להראות שזה לא מובן מאליו למרות שבלב אנחנו חושבים "זה כל כך מגיע לנו, ובכלל כמה כבר עולה להם הקינוח הזה, 8 שקל גג"

13. "יש לו יומולדת היום" + קריצה סודית שאיש לא רואה חוץ מכל השולחן כולל בעל השמחה
חשוב לנו לקבל זיקוק ביום ההולדת. לא ברור למה, אבל זה ממש קריטי לנו. בעל השמחה ממש "שונא" את זה ו"מתחנן" שלא נעשה את זה, אבל כשמגיע קינוח עם זיקוק וסביבו חבורת מלצרים אדישה ששרה "היום יום הולדת" בשמחת חיים של אסיר ציון, חיוך ענק נפרש על פני החוגג, גם אם הוא בן 6 וגם אם הוא בן 60.

 בן 60, אבל יהיו זיקוקים על העוגה. צילום: שאטרסטוק

כמעט נכנסו לרשימה:
"מה שמוכן, תוציא", כי אנחנו לא באירופה אבא, לא באנו לארוחת מנות, באנו לאכול ועדיף עכשיו / "תבדוק אם אפשר" אחרי שהובהר לנו שאי אפשר לעשות שינוי במנה, אנחנו שולחים את המלצר.ית לסיבוב בדיקה כי אנחנו מאמינים שהלקוח תמיד צודק למרות שבפועל הלקוח לרוב טועה / "יש לכם טוסט?" שאלה שיכולה לעלות בכל מסעדה, כולל מסעדת שף שמתמחה בבישול מולקולרי, במידה ובאנו עם הילדים / "אתם סוחטים את זה פה?" כי חשוב לנו לא רק שהמיץ יהיה סחוט, אלא איפה הוא נסחט / "מצוין, אתה יכול למזוג" משפט שנאמר אחרי שהמלצר מזג לנו טעימה מהיין לפני שאר השולחן, ובגלל שאין לנו שמץ של מושג ביין, אנחנו תמיד מאשרים.

רוצים להשפיע ולזכות בפרסים? היכנסו למתחם בסט אוף רסט, הצביעו ואולי תקבלו פרסים!