נויפלד מסכם שנה (גם) קולינרית: 2023 כתפריט מורכב

מנה ראשונה – ישראל מפגינה

מרכיבים – ירידה דרסטית במורל הלאומי, פגיעה בטראפיק של המסעדות כי 200 אלף איש ברחובות בכל מוצ״ש, רחובות חסומים, תחושה של ״לא בא לי לקנות כלום״ מוגשת על מצע של ״לא מתאים לחגוג בכלל״ ומונחת לצד תוספת של ״מה יהיה״. מה שכן, השיטוט ברחובות עם דגל גרם לי לעצור בכל מיני מקומות טעימים, אחד מהם היה ״ברטון״ באבן גבירול, עם קרפים מלוחים מעולים, מיוחדים ועם מילויים שונים ומפתיעים. אוכלים, ואז מפגינים. אם אתם בתל אביב, תנסו ללכת ברגל, גם אם אין לכם סיבה, ולהיכנס למקומות על הדרך. רק מפתיע ייצא לכם מזה.

מנשנשים בברטון. צילום: ליאור נויפלד

מנת ביניים – ישראל מתייקרת

מרכיבים – מסתבר שאנחנו המישלן של יוקר המחייה העולמי, עם מנת הדגל ושמה ״תל אביב״. מדד השווארמה זינק, מדד הסטייקים כבר מזמן לא איתנו, בשביל רול סושי איכותי צריך להעלים מס או להיות יפני. מה שכן, זה עזר לנו למצוא אוכל רחוב מעולה, זול ואיכותי, כמו למשל sote urban dog בשוק הכרמל, עם נקניקיות מיוחדות והגשה שעושה חשק לעלות סטורי.

sote urban dog, צילום: ליאור נויפלד

מנה עיקרית – ישראל במלחמה

המרכיב העיקרי - עצב גדול, משולב עם כמעט חודש של אפס פעילות. אחרי זה המסעדות חזרו עם תפריט מצומצם, שירות איטי, מצב רוח חצי כוח ובהרבה מקומות, גם התפוסה. אפשר להבין, במדינה שבה לא יודעים מה יקרה מחר, מזמינים פחות סחורה להיום, וכש- 30% מהסטודנטים לתואר ראשון, שזה חלק משמעותי מכוח האדם של התחום, במילואים, אז מחכים. יש צרות יותר גדולות בחיים. מה שכן, המון מסעדות בארץ התנדבו, התגייסו, בישלו, שלחו, פינקו, אוכל שמורכב מהמון אהבה. אז הלכתי למקומות כאלה כדי להחזיר להם אהבה, כמו למשל:

• האחים באבן גבירול, שהפכו את המקום שלהם לחמ״ל משוגע שהוציא עשרות אלפי מנות לחיילים בכל הארץ. לכו לאכול אצלם, אווירה מהממת ומטבח מעולה.

האחים באבן גבירול. צילום: ליאור נויפלד

1. מנה מתוצרת מקומית

ישראלי, וכמה שיותר. תזמינו יין ישראלי. תחפשו מקומות שמתבססות על תוצרת מקומית. זה בסדר אם זו מנה מהמטבח הצרפתי או פיוז׳ן אסייתי איטלקי או וואטאבר, בתנאי שאנחנו מפרנסים את החקלאים שלנו, את הייננים שלנו, את מוסקי הזיתים שלנו (או איך שלא קוראים לזה). יש לנו חומרי גלם מעולים בארץ, וגם אם עולה יותר, צריך לשמור עליהם. אם הם לא יהיו, זה יעלה לנו הרבה יותר ביוקר. אחד המקומות שמצאתי היה שניט בכיכר גבעון, מבשלה שעושה את הבירות שלה במקום (בירות מעולות ממש!) לצד אוכל ברים קלאסי ואווירה של ברלין בלי כרטיס טיסה.

שניט. צילום: ליאור נויפלד

2. מנת "אכילה רגשית"

״אכול ושתה, כי מחר - לך תדע״. תאכלו מה שבא לכם, מתי שבא לכם. אפשר קינוח לפני המנה העיקרית, אפשר המבורגר ב-2 בלילה (אם הגוף שלכם עומד בזה), אפשר לשתות יין אדום לצד דג. ואפשר, לדוגמה, לאכול אסאדו בתוך סופגנייה בגולדיס בבני ברק, אחת המנות הכי רגשיות שאכלתי בחיי. ״באים הרבה אנשים?״, שאלתי, כי חשבתי שגיליתי משהו ייחודי בטיקטוק. ״שמע, זה שלפניך הזמין 150 מנות. 4 אנשים עובדים על זה מאחורה״, ענה המוכר. תודה לאל, אין סודות בישראל.

3. המנה השרירותית

עם כל החרא שקיבלנו מבחוץ, לפחות שבינינו, נהיה טובים אחד לשני. זה הזמן להזמין שולחן במקומות שבהם השירות מעולה, החיוך אמיתי ואשכרה אכפת להם שתצא מרוצה. לי תמיד כיף בגרקו, לא משנה באיזה סניף, המלצרים נראים כאילו כיף להם לעבוד שם (מקווה שאני צודק), המנות פשוטות וטובות, הילדים מקבלים מה שהם מבקשים ואם לא טעים להם, מחליפים להם. יותר מזה אנחנו לא צריכים

4. המנה הפשוטה

פיתחתי מנהג של בתי קפה בשישי בבוקר עם הבת שלי. זמן איכות, רק אני והיא, אין חדשות, אין בעיות, טלפונים על השתק, רק מקשקשים קצת על החיים לצד איזו קפה קר ומאפה שווה. בשיטוטים שלנו מצאנו את Ma Jolie בנווה צדק, ואכלנו מאפה ריקוטה ופירות יער שהיה מושלם. תעשו את זה גם

5. המנה הבטוחה

כן, זאת שכולם מדברים עליה, כנראה שהיא שווה משהו. למשל, ההמבורגר של GDB עם כיפת השום, התפריט המעולה של קאב קם שתמיד פוגע בול, יאפא כנאפה שעושה תמיד נעים. לפעמים לא צריך הפתעות. לפעמים, פשוט צריך טעים.

ההמבורגר של GDB. צילום: ליאור נויפלד

6. המנה התרבותית

אוכל זה תרבות, אז הכי טבעי להגיש אותו לצד עוד תרבות. ״מרכז אסיף״ בלילנבלום מציע, לפחות בימים רגילים, ערבים מאוד לא רגילים שמשלבים סיפורים, הרצאות, הגשות מיוחדות שתואמות את נושא הערב ותחושה של ״אני אדם איכותי״ אבל במחיר של אדם רגיל. היינו בערב ״לילשישי״ עם הדי עפאים שאירח את אסתר רדא לשיחה על חופש עם תפריט לילשישי קלאסי של צ׳ולנט, כבד קצוץ ודגים מלוחים. ערב לכל החיים.

 7. המנה המושקעת

זה הרבה יותר מלג׳יט לתת מדי פעם ערב של פיין דיינינג. אוכל הוא תרבות, וגם כשהתותחים רועמים, המוזות רעבות. אני מצאתי המון מוזה ב״פאסטל״, מנות שף מוקפדות, נעימות, מעניינות ומדויקות. אה כן, וממש ממש טעימות.

***

שורה תחתונה

אנחנו אוכלים פה הרבה ח*א. לפחות, שבין לבין, נאכל אוכל טעים, מעניין, שונה, יפה, מקומי, אמיתי, מעניין, שעושה חיוך, שעושה חשק לחזור, שעושה, אפילו אם זה רק לשעה פה שעה שם, חשק לחיות.