פוד טראק של שבת

1. נהיינו יותר נחמדים

בא לנו להשתנות, לטובה. מה שקרה פה בחודשים האחרונים גרם להמון עצב, שאני לא יודע כמה שנים יעברו עד שיחלוף מליבנו, אם בכלל. אבל נכון לעכשיו, התקופה הזאת הביאה איתה גם איזו בשורה, לפחות זמנית – אנחנו יותר נעימים אחד לשנייה. מתחם הפוד טראקס הזה בגליל ים, שממוקם באוויר הפתוח, עם מקומות ישיבה לא מסומנים, תור נפרד לכל טראק, בלי מלצרים שמודיעים לך אישית מתי האוכל מוכן ובכלל שום צורה וואט סו אבר של אירוח, זה מתכון מנצח לטיסת השוקולד 2.

והנה, הייתי במתחם הזה שתי שבתות רצוף, והיה נעים, וכולם מחייכים לכולם, ומחכים בסבלנות למצוא מקום ישיבה או שיגיע תורם להזמין. המצב רחוק פה מאוד מלהיות מושלם, אבל לפחות אני מרגיש שקצת חזרנו להיות עם.

מתחם פודטראק בגליל ים. צילום: ליאור נויפלד

2. נהיינו יותר רעבים

בא לנו לאכול. כל הזמן. חלק קוראים לזה ״אכילה רגשית״, חלק קוראים לזה ״מוד הישרדותי״, חלק קוראים לזה ״תמיכה בעסקים״. שורה תחתונה, אנחנו רעבים. ומתחם הפוד טראק הזה סוגר את הפינות הכי חשובות של הרעב הכי בסיסי:

• לוניו – פוד טראק פיש אנד צ׳יפס

בדיוק מה שצריך לשבת צהריים עם שמש חורפית נעימה, מנה קלאסית מנצחת עם צ׳יפס מעולה ממש. יש גם שווארמה דג מתובלת בסגנון יווני, קלמארי ושריפמס בציפוי פריך עם רוטב טרטר ופישבורגר שהשמועה אומרת שהוא מעולה. אנחנו חלקנו פיש אנד צ׳יפס ומיקס פירות ים, ועם כוס יין לבן, זה היה מושלם.

like father like son. צילום: ליאור נויפלד

• הצרפתי – פוד טראק בורגר

המבורגר כמו שהמבורגר צריך להיות. אמנם רק 200 גרם אבל עשוי בול (לא שאלו אותי מידת עשייה, פשוט עשו אותו מדיום מושלם), עם רוטב איולי חרדל מדויק, צ׳יפס עם עשבי תיבול, שום וגרידת לימון - והכי חשוב, הכל מוכן מהר ממש. יש גם הצעות הגשה כמו מעושן, מוקרם, תוספות. הלכנו על שתי מנות קלאסיות עם צ׳יפס קלאסי. היה קלאסי ממש.

• נונה פורטונה – פוד טראק איטלקי

גם כאן, הסיפור הוא לא קולינריה מדהימה, הסיפור הוא הדיוק – 3 סוגי פיצות (מרגריטה, ביאנקה פורטובלו ופלפלים מקלבריה) עם בצק עבה אבל אוורירי, קראנצ׳י ולא כבד, מגוון סוגי פסטות (טורטליני גבינות, רביולי ארטישוק, פיצ׳י, חונקי כמרים ועוד) עם כמה רטבי בסיס מוכרים אבל טובים. לקחתי עם הילדים פיצה מרגריטה ופסטה רוזה. אני עפתי על הפיצה, הם על הפסטה. בשלב הזה של הסיור אני אב השנה.

פיצה מרגריטה. צילום: ליאור נויפלד

• יינא – פוד טראק יין

בשבועיים שביקרתי שם, הוא התארח. להבנתי, זה מתחלף מדי פעם באורחים אחרים. בכל מקרה, יין הולך ממש טוב עם שמש, אוויר, אווירה ואוכל. אם הוא לא שם, תביאו איתכם בקבוק מהבית, כי קלמארי עם יין לבן, פסטה עם יין אדום, בשבת צוהריים באוויר הפתוח, זה חלום.

• פוד טראק קפה וגלידות

לא משהו מיוחד, אבל חשוב שיהיה שם :)

3. נהיינו יותר פשוטים

בא לנו לחזור לבייסיק, לפחות בחלק מהדברים. שולחנות עץ, שולחנות וכסאות פלסטיק, מדשאה, חלק מהאנשים פשוט פורסים מחצלת ורובצים, הולכים וחוזרים עם מנות ואז שוב הולכים וחוזרים עם סיבוב נוסף של טעימות או יינות. לא תרגישו בחסרונם – לא של עיצוב, לא של מלצרים, לא של דאווין, לא של סלפי מראה בשירותים. יש וויב כייפי באוויר, שבזמנים כאלה אנחנו צריכים כמו אוויר לנשימה. אפשר לבוא בזוג ולפרק פיצה ויין, אפשר לבוא עם הילדים ולאכול המבורגרים מעולים, אפשר לבוא משפחה ענקית ושכל אחד יבחר מה שבא לו. אפשר לבוא לחצי שעה, אפשר לשלוש שעות, יש מלא חנייה באזור. פשוט פשוט פשוט. וטעים. יותר מזה בחיי שאנחנו לא צריכים.

4. צריך יותר פוד טראק בחיים

כן אני יודע, יש עגלת קפה תחת כל עץ, אפילו אם הוא לא רענן. אבל אני מדבר על אוכל – פוד טראק מרוקאי עם קוסקוס וחריימה בנגב, פוד טראק יפני עם סושי בין מטעי שקדיות בצפון, פוד טראק מרקים חורפי בתוך איזה יער קסום של קק״ל, אני יכול להמשיך ככה כל היום. שימו לי אוכל, בכל מקום.