המאכל של המדינה

טעם נקבע לא רק בגלל מה אוכלים, זה בעיקר – איפה אוכלים, איך אוכלים ומתי אוכלים את זה. זה מה שהופך אוכל לכזו שמחה. סתם בשביל הדוגמה, טונה מקופסה, או קפה שחור, יהיו הרבה יותר טעימים בפיקניק, מאשר בבית.

אז הנה 20 המאכלים הכי ישראלים שיש, דרך הפריזמה הזו:

מקום #20 קרטיב, אבל שהכנו לבד בבית

הוא לא טעים כמו קרטיב קנוי, אבל זה כנראה המאכל הראשון שהיית מעורב בהכנה שלו בחייך, וזה פשוט מרגש. לוקחים מיץ, שופכים למיכל כלשהו, תוקעים מקל, שמים בפריזר ושואלים את אמא כל 10 דקות ״זה מוכן כבר?"

צילום: שאטרסטוק

מקום #19 קציצות בתוך קופסת גלידה של קרמיסימו

האם קיים עוד מקום על פני כדור הארץ, שבו לפני שאתה מוציא מהפריזר קופסה של גלידה קנויה מהסופר, ברור לך שיש יותר סיכוי שיש בפנים קציצות של סבתא מאשר שיש סיכוי שיש בפנים גלידה? אין מקום כזה. רק בישראל.

מקום #18 חביתה, אבל לארוחת ערב

העולם הפסיכי אוכל חביתות על הבוקר, כאילו החיים שלו זה מלון הכל כלול. מה זה הטמטום הזה? כל ישראלי יודע שארוחת ערב זה חביתה, סלט וגבינה. זו הדרך הנכונה לחיות, ומי שלא אוכל ככה, טועה.

צילום: שאטרסטוק

מקום #17 בורקס אחרי יציאה

4 לפנות בוקר, חזרתם מפאב או מועדון או מסיבה, אתם עשויים כרגע מ-70% אלכוהול ו-30% מאנצ׳ס. מה עושים? מה השאלה בכלל, עוצרים בבורקס, גבינה/בשר/תפו״א/פטריות, מה זה משנה - פחמימה, חמה, ביצה ליד, מלפפון חמוץ בצד, ולרגע אחד, זה הדבר הכי טעים שיש בעולם.

מקום #16 מופלטה במימונה

לכל העמים יש בצקים טובים – לצרפתים יש באגטים, להודים יש נאן, לאיטלקים יש פניני, לדרוזים ולעיראקים יש לאפה, אבל לאף אחד בעולם אין שבוע שבו מתנזרים לגמרי מבצק, עד שמגיעים גמורים ועצובים לערב שבו אנשים מוכנים למכור את כבודם רק כדי שיזמינו אותם לאכול בצק חם עם חמאה ודבש. וצום הבצקים הזה, הופך את זה באמת לדבר מושלם.

מקום #15 לחמנייה עם גבינה צהובה ועגבנייה בבריכה

הלכתם בבוקר לבריכה, ולקחתם איתכם אוכל – פירות חתוכים, חטיפים וכמובן לחמניית בית ספר עם צהובה. בצהריים, בא לכם על הלחמנייה, אבל משהו קרה לה – הגבינה נמסה והתאחדה עם הלחמנייה שהפכה בעצמה לחמה מדי ומעט מכווצ׳צ׳ת, העגבנייה בטמפרטורה של גהינום עלי אדמות, ואיכשהו, כל הקומבינציה הזאת, טעימה פצצות.

מקום #14 שוקולד השחר / ערק / במבה, אבל בחו״ל

בכל חודש יוצאות מגבולות המדינה כמויות בלתי נתפסות של שוקולד השחר, במבה וערק עבור אנשים שנמצאים בחו״ל. זה לא שזה לא טעים בארץ, אבל בחו״ל זה מקבל עוד מימד של געגוע, של פטריוטיות, של גאווה, ובמקרה של ערק - של סוטול במחיר ממש משתלם.

צילום: שאטרסטוק

מקום #13 לספר לאנשים בחו״ל שאנחנו המצאנו את עגבניות שרי

תעצרו עשרה אנשים רנדומליים ברחוב ותשאלו אותם מה ההמצאות הישראליות הגדולות ביותר בכל הזמנים, ולפחות תשעה יענו לכם – ״טפטפות, דיסק און קי, waze ועגבניות שרי״. עגבנייה, אבל קטנה וחמודה כמו צעצוע ומתוקה באמת בניגוד לשקר הזה ושמו עגבנייה רגילה, הפכה להיות גאווה לאומית.

מקום #12 בופה של ארוחת בוקר במלון

שעון מעורר בחופשה כדי לא לפספס את הארוחה, נגלות הלוך חזור לשולחן עם הצלחות, ערמות לא הגיוניות על הצלחת, בופה בגודל שמאפשר להאכיל מדינה באפריקה למשך שנה, תור לחביתות כאילו מי ישמע בחיים שלכם לא אכלתם עין הפוכה או אומלט עשבי תיבול ופטריות, שיחות התור בין אנשים שלא מכירים אחד את השני בסגנון ״אחי מאיפה הבאת את הנקניקיות״, אריזת כמה לחמניות לתיק כדי שיהיה להמשך היום. כל מה שישראלי, בארוחה אחת.

מקום #11 שוקולדים שמביאים מחו״ל בשביל המשרד

אני ממש ממש בספק אם יש עוד מקום בעולם שבו מצופה ממך, כעובד במשרד כלשהו, להביא שוקולדים כשאתה חוזר מחו״ל. מנהג מהאייטיז שהשתרש והפך להיות חלק מהותי מהתרבות שלנו, למרות שיש פה את כל השוקולדים הקיימים, כולל מקומיים מצוינים. הודעת ״תודה למוטי שחזר מרומא ופינק את כולנו בשוקולדים. מחכים לכם בלובי J״, נשלח בוואטסאפ המשרדי, כנראה לפחות פעם ביום, איפשהו ברחבי המדינה.

מקום #10 פיצוחים מול כדורגל

כמה גרעינים שחורים אני מסוגל לאכול סתם ככה? איזה שלושים יחידות, פלוס מינוס. כמה גרעינים שחורים אני מסוגל לאכול מול כדורגל? טון/טון וחצי, בלי למצמץ, בכל מחצית.

מקום #9 מרק עוף כשחולים

אחד השמות שיש למרק עוף בעולם זה ״the jewish penicillin״, האנטיביוטיקה היהודית. זה מרק סבבה גם ביום חורף רגיל, אבל כשחולים, למרק הזה נהיה טעם של בריאות, של תקווה, של שמחה, של בית, של אופטימיות. היו מקרים שהעמדתי פני חולה כדי שיהיה מרק עוף בבית, לא אשקר.

מקום #8 אבטיח במרפסת

אנחנו מדינת המרפסות – אוכלים במרפסת, עושים סוכה במרפסת, יוצאים למחוא כפיים לרופאים בקורונה במרפסת, תולים דגל במרפסת, אבל הדבר שהכי הכי כיף לעשות במרפסת, זה לשבת סביב קערת אבטיח קר ומתוק, חתוך לחתיכות מאוד לא אחידות בגודלן, ולאכול עד שהבטן מתפוצצת.

מקום #7 שקשוקה, או שניצל, בשישי בצהריים

בינינו, זה סתם מיקום רנדומלי, זה בגדול מאכל של מקום ראשון. אמאלה ואבאלה של האוכל, שמחה וששון בצלחת ובבטן, אושר אינסופי, כל סופרלטיב לא יכול להכיל את האוכל הזה, כשאוכלים אותו בשישי בצהריים, רגע לפני שנ״צ.

מקום #6 חמין בשבת

עזבו את הטעם – הריח שממלא את הבית, כבר משישי בלילה. איך אין בושם בריח חמין איך.

מקום #5 חומוס אחרי הים

חומוס תמיד בא טוב, אבל אם מישהו אומר לכם ״אתמול הייתי בים, ובדרך הביתה עצרתי לחומוס״, אתם באופן אוטומטי תקנאו בו קנאה עזה ותרצו לחיות כמוהו, להיות כמוהו ואף לשקול להתחתן איתו, או איתה.

מקום #4 פלאפל, עם מיץ ענבים, בעמידה ליד הסלטים

כי פלאפל בישיבה, עם פחית זירו והסקוויזר של הטחינה לצידך זה סבבה. אבל פלאפל בעמידה, אם אפשרות לחיזוק פה ושם של חמוצים ועניינים, פלוס התחושה שבעמידה זה יורד יותר חלק לבטן, פלוס הענבים שהופך לפתע למשקה הכי מרווה ביקום וגורם לך לגמוע אותו בשלוק אחד, שווה למאכל האלים.

צילום: שאטרסטוק

מקום #3 על האש במקום ציבורי

מכירים את הריח הזה, שאתם מרחרחים פתאום, ואומרים למי שלידכם או אפילו לעצמכם אם אתם לבד, ״בואנה, מישהו דופק פה על האש״? זה כי על האש אמיתי לא יכול להתקיים בדל״ת אמותינו בין 4 קירות, הוא חייב להיות בחוץ, מוחצן, מופגן, מוגזם, כיסאות פיקניק, מחצלות, חברים, עוד איזה כמה מנגלים בסביבה, ״אחי רוצה שיפוד?! גם ככה לא נסיים את זה״, ״יש לכם מדליק פחמים?״, רק כשמתקיימים כל התנאים האלה, אז הוא באמת, הכי טעים שיש.

מקום #2 שווארמה בכל שעה וכל מקום

עם כל הכבוד, שווארמה לא צריכה את כל הווג׳ראס הזה שציינתי למעלה. היא תמיד הכי טובה שיש. אז איך זה שהיא מקום שני? כי עם כל הכבוד להכל, יש מקום ראשון אחד ומיוחד.

מקום #1 ארוחת שישי של מרוקאים

הכי ישראלי. הכי מוגזם. הכי טעים. 17 סוגי סלטים טריים ומבושלים ביניהם מטבוחה שאני מוכן לשבת בכלא עבורה, דגים חריפים טעימים למות, פסטייה, מז׳וזין ועוד מיני מאכלים עם שמות כייפים ומיתוג מושלם (למשל ״מז׳וזין״, שזה ״מחותנים״ במרוקאית, בגלל שזה שני סרדינים ששוכבים אחד על השני כמו זוג), בשרים, תוספות, יין, ערק, ארטישוק, פיצוחים, בחיי שאני לא מבין איך האוכל הזה לא השתלט על עולם המסעדות ואיך אני לא יכול בכל ערב בשבוע להיכנס למקום ולהזמין ארוחת שישי מרוקאית. אולי כי כדי שהיא באמת תהיה כזו טעימה, חייבים לאכול אותה בערב שישי, בבית, של משפחה מרוקאית.