מקום של בשר, עובד בכפר, המבורגר נהדר

אז ככה - אשתי והבת שלי טסו לסופ״ש לראות הופעה בטור החדש של טיילור סוויפט בצרפת. חלום ענק של הילדה שמתגשם וסופ״ש ״בנות״ קלאסי עם שופינג, מוזיקה ואוכל טוב. אבל לכל מטבע יש שני צדדים, והצד השני במקרה הזה הוא שני גברים, הידועים בשמם ״אני והבן שלי״, שנשארים בארץ... אז בגלל שאני אב השנה על פי פרסומים זרים, הודעתי לעידו שאנחנו גם יוצאים לטור משלנו – ובהתאם לאהבתו הבאמת בלתי מוסברת לבשרים, זה יהיה טור בשר, שבו נלך בסופ״ש אחד ל-3 מסעדות ובהן נבחן, פעם אחת ולתמיד, מי המנצח הגדול בשלושת אבות המזון של הגריל: הסטייקים, ההמבורגרים או השיפודים.

תחנה #1 – שיפודים בשישי צהריים

כבר כמה חודשים ש״עובד בכפר״ צץ לי בכל מיני מקומות. מהמלצות של עומר אדם ונועה קירל, דרך עובדים מהמשרד שמסבירים לי שכדי להשיג שם מקום צריך להזמין חודש מראש, ועד אנשים רנדומליים ברחוב שפשוט מספרים לי על המקום (סיפור אמיתי), הייתי חייב להבין את סוד הקסם של מסעדת הבשרים מאור יהודה. ומתי זמן יותר טוב מאשר שישי צהריים (שישי הולך טוב עם מילים שמתחילות באות ש׳ – שקשוקה, שנ״צ, שיפודים, שניצל. זה בדוק מדעית).

המסקנות:

• המקום ענק. 3 מתחמים נפרדים שכל אחד מהם יכל להיות מסעדה בפני עצמו.
• המקום מהיר. ל״אוכל מהיר״ יצא שם רע כי הוא מחובר אסוציאטיבית ל״ג׳אנק פוד״, אבל בתכלס, אין שום דבר רע במהירות, בטח לא במקום כזה - כשאני רעב, אני רוצה לאכול, עכשיו.
• המקום נדיב. הכל בתשלום, זו לא נדיבות של ״קח אוכל על חשבון הבית״, אבל נדיבות זה קודם כל וויב. השולחנות מלאים בהמון צלחות, סלטים, צ׳יפסים, חומוסים, שיפודים, הכל ברבים כמו שאתם שמים לב. המנות גדולות, מפוצצות, לא זולות ולא יקרות. המלצרים והמלצריות חמודים ממש.
• המקום טעים. הלכנו על חומוס, צ׳יפס, סלט בטטה ו-4 שיפודים, אחד פרגית, אחד קבב, אחד אנטריקוט ואחד פילה. אחד היה יותר טעים מהשני, אבל מעל כולם כיכב שיפוד הפילה, שהיה רך בקטע קיצוני וטעים בקטע לא חוקי.
• המקום כשר, אז אין קינוחים חלביים, אבל הפרווה לא הורגש וסגרנו יופי של פינה עם עוגת שוקולד חמה.

תחנת ביניים – פיצה קרניבורית בערב

אם כבר אנחנו בסופ״ש גברי קלאסי, אז ויתרנו על ארוחת שישי רצינית, והלכנו על דומינוס קרניבור MIX משפחתית עם פפרוני, חזה בקר, קבנוס ומעל רוטב צ'יפוטלה. סגר עוד פינה עד המשחק המרכזי של שבת.

תחנה #2 – סטייקים בשבת בצהריים

כבר כמה חודשים שאני הולך בערך פעם בחודש ל״מקום של בשר״ בנווה צדק – שילוב מדויק של אהבת בשר אמיתית שנשקפת מעיניהם של הצוות במקום, יחד עם מקצועיות בבחירת הנתחים ובצלייתם.

הרכבנו ארוחה קלאסית – התחלנו עם קרפצ׳יו, מנה שכל פעם שאני אוכל אני חושב לעצמי ״היי, למה בעצם אני לא אוכל כל יום קרפצ׳יו, זה גם כיף בפה וגם כיף להגיד קרפצ׳יו״, ואז שני נתחים בהדרגה (אף פעם אל תזמינו את כל הסטייקים במכה אחת, זו טעות, בטח למי שאוכל מדיום כי המנה מתקררת במהירות), הראשון היה סטייק סינטה 300 גר׳ עסיסי ומצוין ממש, והשני היה אנטרקוט פריים ריב 600 גר׳ על העצם, שתמיד נותן לך הרגשה שהרגע צדו לך את המנה אי שם בערבות נווה צדק. אבל מה שאני הכי אוהב במקום הזה, עם כל הכבוד לבשר, זה את מה שמוגש לידו, גם שלישיית רטבים שמגיעה לצד כל סטייק – רוטב ציר בקר, רוטב חרדל שמנת ורוטב גבינה כחולה טעים בקטע מפחיד, וגם את הגראטן תפוחי אדמה המושלם שלהם. הוא כל כך טעים שיצא לי בעבר להזמין עוד סטייק בשביל שיהיה עוד גראטן לנשנש... לקינוח, למי שבטעות עדיין לא מכיר את המסעדה המעולה הזאת, לקחנו את עוגת השחר, שזו בעצם עוגת ביסקוויטים קלאסית מונחת על קרם וניל, מבוצעת בשלמות, מוגשת בנדיבות וזורקת אותך לילדות. אחת המנות האייקוניות של תל אביב, ולא להזמין אותה בסוף ארוחה במסעדה הזאת, זו פשוט טעות.

תחנה #3 – המבורגרים של מוצ״ש

שמעו קטע – מאז ה-7 באוקטובר, אין אפשרות לדרג מסעדות ישראליות בגוגל, בגלל כל מיני האקרים חארות שונאי ישראל. אז כשעידו סיפר לי על ההמבורגר של ״ג׳אנגו״ בהלל הזקן תל אביב (אולי היתרון הגדול ביותר בלהביא ילדים לעולם – הם נהיים אשפי אינטרנט וסושיאל ומספרים לך על כל הטרנדים, המסעדות החדשות והדברים המעניינים, כמו עוזר אישי לענייני העניינים החשובים באמת), נכנסתי לגוגל ומצאתי מסעדה – בלי אף דירוג. נאט׳ינג. נאדה. לא כוכב ולא כוכבית. יש ג׳אנגו בר יין של שילה, יש ג׳אנגו בראשון, כולן עם היסטוריה ודירוגים, אבל זאת? גורנישט (מדהים בכמה שפות אנחנו יודעים להגיד את המילה ״כלום״). מה שכן, מצאתי כתבה אחרת שציינה שהמסעדה נפתחה בזמן המלחמה, ממש חודש אחרי תחילתה, אז החלטתי בכל זאת ״להמר״ עליה, כי הרגיש לי שצריך לבוא לתמוך.

אז הלכנו, ואיזה לתמוך ואיזה נעליים. מסעדה טיל, פינת הכרם/הכרמל, מעוצבת בול עם באלנס מדויק בין יפה ונייס לבין נעים, ומסתבר שהיא בכלל מקבוצת טריגר (״טריגר״, ״פאט קאו״ ועוד) אז בכלל אין מה לדאוג.

למנה ראשונה הזמנו פופקורן קריספי צ׳יקן עם רוטב חרדל דבש וזה היה יופי של פתיחה.

אבל אז הגיע הפתעת השנה – ההמבורגרים. מדובר, שימו לב, בהמבורגר הכי טוב שיש כרגע בתל אביב. לא פחות ולא יותר. 10 מ-10. בלי תוספות מיותרות וצבעוניות, בלי סיפורים מורכבים, קציצת בקר טרייה מנתחים מובחרים (הם מגדלים בעצמם בדרום), גאודה הולנדית, איולי חלפיניו שום ולחמנייה צרובה מעולה. הבשר מושלם. ההגשה מושלמת. כל ביס, חלום. אם לשמחה היה טעם, זה היה הטעם שלה. אני נוטה לא להמליץ בקטע חד משמעי על מנות ועל מקומות, אבל אם ההמבורגר הזה לא טעים לכם, אתם חד משמעית לא מבינים כלום.

לקינוח פינקו אותנו עם ניו יורק צ׳יז קייק, שסגרה לנו ערב קלאס ממש באפס מאמץ. בקיצור, הנה הדירוג החסר מגוגל – לכו לאכול שם, מילה שלי, לא תתחרטו.

לסיכום:

 כל השמחה הזאת עלתה סביב 1,250 ש״ח ל-3 מסעדות ול-2 סועדים רעבים במיוחד. פחות מעלות של לילה במלון בישראל. אם שואלים אותי, אני תמיד אבחר ב-3 מסעדות מעולות על פני לילה אחד במלון. לישון יש לי גם בבית.

1. אם מישהו קרוב אליכם טס לחו״ל והוא לא אתם ולא איתכם, ראוי (שלא לומר חובה) לתת לו קונטרה עם בילוי מקביל בארץ. הילד טוען שזה הסופ״ש הכי כיף שהיה לו בחיים.
2. לכו סוליקו עם הילד או הילדה לאכול. אני עושה את זה כל הזמן. זה זמן האיכות הכי טוב שיש בעולם.