הולי קראק פאי - המאנצ׳ המושלם

אני אוהב מקומות שמוכרים בהם רק דבר אחד. חומוסייה שיש בה רק חומוס, בלי בשר, בלי תוספות, בלי כלום. סושייה שיש בה רק סושי, בלי מוקפץ ובלי שטויות. פיצרייה שיש בה רק פיצה, בלי קלצונה ובלי המצאות. אני אוהב שמקום שם את כל הביצים שלו בסל אחד, ושם עין על הסל. מתמחה, מדייק, מתמקצע, משכלל את המנה שהוא מכין עד שהוא מגיע לדיוק מושלם. אז כששמעתי על ״הולי קראק פאי״, מקום שמוכר רק קראק פאי, אחד הקינוחים המושלמים בהיסטוריה, היה לי ברור שאני חייב להיות שם.

צילום: ליאור נויפלד

קצת היסטוריה - קראק פאי, למי שלא מכיר, הוא קינוח שנוצר על ידי השפית כריסטינה טוסי ממאפיית “Milk Bar” בניו יורק וקיבל את הכינוי ״קראק״ בגלל שהוא ממכר. וזה נכון: הוא קרמי, עשיר ומתוק, קרמלי ונמס בפה. הוא יכול להרגיש כמו קינוח גורמה של שף, והוא יכול להרגיש כמו עוגה של סבתא שאתה אוכל אצלה בביקור של יום שבת. הוא תופס אותך בביס הראשון, משדר למוח ״היי, כיף לך עכשיו מאוד״, ואז נגמר הביס ונגמר הכיף, ואתה מיד שם בפה עוד ביס כי זו באמת התמכרות מביס ראשון. יש כאלה שיגידו שזה מתוק מדי, אבל אני לא גדלתי בבית שצמד המילים ״מתוק״ ו״מדי״ אי פעם נאמרו ביחד. יש שיגידו שהם מעדיפים עוגות שוקולד או עוגות גבינה, אבל אלה אנשים שטועים ולא מבינים כלום מהחיים. קראק פאי, איכשהו, הוא באמת קינוח מושלם, בתחרות רק עם קרם ברולה, אבל הרבה יותר עשיר ממנו, מוגזם ממנו, נוכח ממנו וכן, גם יותר ממכר ממנו.

אז ארזתי את הילדים בשישי בבוקר ונסענו לבוגרשוב 32, לסניף חדש בהרצה של ״הולי קראק פאי״, מאורת סמים מתוקה שהתחילה בראשון לציון והגיעה עכשיו גם לתל אביב. מקום פיצי, 3 שולחנות פלוס ויטרינה אחת, אבל אדושם ישמור איזו ויטרינה:

קראק פאי קלאסי, קראק פאי חמאת בוטנים ותותים, קראק פאי אוכמניות ושוקולד לבן, קראק פאי פקאן ושוקולד מריר, קראק פאי נוגט ואגוזי לוז. יש עוגות שלמות, יש פרוסות, יש מאפינס קטנים כאלה, עם קורנפלקס מצופה שוקולד, או אוראו, או מלא דברים טובים אחרים. לא הבנתי - כל המטרה שלי הייתה להגיע למקום שהבחירה בו קלה, ופתאום אני בוהה בויטרינה ולא יודע איך מתקדמים מכאן. מזל שהבחור במקום הוא דילר מצוין שיודע להמליץ ולכוון, ומזל שבאתי עם הילדים (שאם מוציאים ״אוכל״ מהקשר שלנו היינו מדברים אולי פעם בחודש בלחץ), כך שיכולנו לחלוק ביחד שילוב משולש חזק במיוחד:

קראק פאי קלאסי – כמו בפיצרייה, אתה יודע אם הפיצה באמת טובה רק שאתה מנסה את הרגילה, בלי תוספות ובלי כלום.

קראק פאי באונטי – כמו החטיף עם הקוקוס, שזורק איזה טוויסט שוקולדי קוקוסי מעניין.

קראק פאי גבינה – כי צריך גם קצת בריאות בכל זה, וגבינה זה בריא. לכאורה.

מסקנות

זה טעים למות.

 אם יש לכם, כמוני, נטייה להתמכר, תדעו שאתם אבודים. זה הכי טעים בעולם. גיליתי אחרי זה שהם מספקים את הסם שלהם למלא מסעדות, ככה שאי אפשר לברוח מהם ממילא, אז פשוט תתמסרו.

זה מתוק מאוד אבל מאוזן. 

איך זה מצליח להיות גם וגם? לא יודע, אני לא מדען. אבל הביס גם מדויק, גם כייפי וגם מושחת.

הקלאסי הכי טעים.

אבל גם הבאונטי היה מפתיע במיוחד. בכל מקרה, אני אחזור לטעום את הכל.

אני בעד עוד מקומות מתמחים.

אחרי ה״ברולייה״, ״הקרפייה״ וה״קראק פאייה״ aka ״הולי קראק פאי״, אני מחכה גם ל״פלפל ממולאייה״, ״מטבוחייה״, ״קרפצ׳יואה״ ובגדול מקום לכל מאכל שאני אוהב. מבטיח לבקר את כולם, אחד אחד.

צילום: ליאור נויפלד