נויפלד מדווח מאלכסנדר בולנז׳רי

1. כי זה מקום של בנאדם אמיתי שקוראים לו אלכס. אני נורא מתגעגע לימים ששם העסק היה שם של בעל העסק. כשנכנסת ל״אלי אלקטרוניקה״, ידעת שהמקום עוסק במוצרי אלקטרוניקה, שלבעל המקום קוראים אלי ושהוא שם את שמו הטוב על השירות, על המוצרים ועל הכל. אלכסנדר, זה על שם אלכס ברמן - גם מנהיגות, שכבר לא רואים היום, וגם לקיחת אחריות, שעל זה אני בכלל לא רוצה לדבר.

המאפיה הכי טובה בארץ. צילום: נויפלד

2. כי המיקום. תל אביב היא לא עיר יפה כל כך, בואו נאמר את האמת. עיר שנראית כמו בניין שקבלן התחיל לבנות, הפסיק באמצע וברח לחו״ל. אבל כל האזור הזה, נווה צדק פינת לילנבלום ורוטשילד בואך פארק המסילה, נותן לך לרגע וויב שאתה לא פה. והאפשרות לקחת מאפה וללכת לשבת בפארק לאכול אותו, אם זה לא אירופה, אז אני לא יודע אירופה מה היא. אמנם אירופה ב35 מעלות ו 99% לחות, אבל היי, לוקחים מה שיש.

3. כי יש תור. לא, אני לא אוהב לעמוד בתור, אבל תור זה סימן (לרוב) שיש משהו שווה בקצה השני שלו. תור זה גם סימן תרבותי, רוב ״סרטוני השוקולד״ שראינו בחיים היו אנשים שפשוט לא היו מסוגלים לעמוד בתור. יש תור, וכולם עומדים בו בשקט ובנחמדות, אפילו קצת מקשקשים אחד עם השני. פלאשבק לפריז, עמד מאחורי באיזה בולנז׳רי צרפתי למשך 40 דקות, ובסוף קנה באגט. לא התאפקתי ושאלתי אותו ״40 דקות עמדת בשביל באגט?״ והוא ענה ״כן, נו, הוא הכי טוב בעיר״. כמה פשוט.

4. כי זה מקום של קבועים. אני יודע כי שמעתי כל מיני שיחות בתור, כמו ״איפה אלכס? הוא לא נמצא היום?״ ולשמוע תשובה מאחורי הדלפק שהוא נמצא כל יום מ-4 בבוקר, אבל בימי שישי הוא רוכב על אופניים. או לשמוע ממישהו ״אוי ואבוי אני רק מקווה שנשארה עוגת גבינה למה אם לא הלך עלי״, לשאול אותו בחיוך ״למה, מה קורה לך אם אתה חוזר הביתה ומודיע לה שנגמרה עוגת הגבינה ששלחו אותך לקנות?״ והוא עונה לי בחזרה ״על מה אתה מדבר, זה בשבילי״.

5. כי זה מקום קטן. אין מה לעשות, תמיד יהיה ריב בין איכות לכמות. כאן הלכו על איכות. פיצי של הפיצי. גם התור, תכלס, לא כזה גדול, כמו שהמקום כזה קטן. 4 שולחנות בחוץ, דלפק קבלה שיכול לאכלס גג 2 שאנשים במקביל. אני כל כך אוהב איכות, שבהתחלה קצת חששתי שתהיה בעיה עם הכמות, אבל סעיף 7 יבהיר שטעיתי מאוד.

6. כי השירות הוא הכי סבלני ואדיב שנתקלתי בו בשנים האחרונות. מכירים את הפקקים האלה, שאתה עומד בכביש החוף שעה, ואז כשאתה מגיע לסיבת הפקק, התאונה, אתה מבין שכל הפקק נגרם בגלל סקרנים? אבל בעצם, עכשיו שהגעת, גם אתה מסתכל כי מה לעשות, גם אתה סקרן? אז אלכסנדר. אתה מגיע לדלפק וחושב שאתה תעשה את זה זריז, אבל אתה בוהה בוויטרינה הקטנה, ונהיה מאווווד סקרן.

7. כי המבחר. מה זה כל היופי הזה, אתה חושב לעצמך כשאתה שם. איך אני אמור לבחור בין:

     - מאפה בטטה ופסטו שקורץ לי ״קח אותי טפשון, אני כל מה שאתה רוצה בחיים ממאפה״. כמובן שיש גם גבינות או חצילים או מלא אופציות אחרות.

     - קראפין, שזה בצק קרואסון בצורת מאפין, במילוי של וניל אוכמניות, או פרלין אגוזי לוז, או פיסטוק

     - בריוש מהיפים שראיתי בחיים, במילויים שונים, כמו טרמיסו, או פרלינה אגוזי לוז

     - קרואסון זברה עם הבטחה של המוכרת שהוא הרבה יותר מסתם מושלם

בריוש. צילום: נויפלד

     - גרמושקה במגוון מילויים שאני לא זוכר לפרט כי בשלב הזה התחלתי לאבד ריכוז מרוב ריר, סליחה מרוב סקרנות

     - בקיצור הבנתם

8. כי הטעם. רואים, שומעים, מרגישים את חומרי הגלם המעולים שמרכיבים את המנות פה. אפשר כמעט לשמוע בכל ביס את המקצוענות של מי שעומד מאחורי זה (נכנסתי לקרוא קצת על אלכס, שף-קונדיטור מלא ניסיון במלא מקומות). מצד אחד, עושר של מרכיבים, ומצד שני קלילות מפתיעה מאוד בכל ביס. מצד אחד כל ביס הוא עולם ומלואו, מצד שני רק בא לך עוד ועוד ועוד. כן, אני קצת פיוטי ומגזים, אבל כמו שהכותרת אומרת, זה הכי טוב שיש (עכשיו, כשמטרלו כפרה עליהם נסגרה ואמן שתחזור ותיתן פייט בחזרה).

9. כי מאפה הבטטה והפסטו. אני אוהב אותו אהבת אמת בקטע טיפלה רומנטי.

מאפה בטטה. צילום: נויפלד

הייתי כבר כמה פעמים. פעם הלכתי על מלוח, פעם על מתוק, פעם אחרת על שילוב. הכי טוב שילוב. לוקחים TA, עם 2 קפה קר, הולכים לשבת בפארק המסילה ליד עוד כל מיני אנשים שרובצים על הדשא, ומרגישים לחצי שעה כאילו אנחנו חיים במדינה נורמלית. לכו, תנסו, ואם לא היה לכם טעים – אז אתם אנשים של כמות, לא של איכות J

*חלק מן המסעדות המופיעות בכתבה הינן לקוחות rest אך נבחרו ללא שיקולים מסחריים