קר, זה החם החדש

אומרים שנקמה מוגשת קרה, ושאוכל, צריך להיות מוגש חם. אני אומר ההיפך – את הנקמות שלי אני מעדיף להגיש רותחות, אבל את האוכל, שלי, בעיקר באוגוסט בישראל, אני דווקא אוהב קר. כן, אני קורא תיגר על הסדר הטבעי של הדברים, מילדות אמרו לנו שאוכל חם מחמם לנו גם את הלב, שכשאתה חוזר הביתה צריכה להיות ארוחה חמה על הצלחת, אבל שמעו, 89 מעלות בחוץ, המזגן דולק על המינימום המקסימלי, ובא לי לקרר גם את פנים הגוף.

אז קר... קר... מתקררר... הנה המצעד הקר בישראל:

1. סושי

אני לא יודע מה יש בו, בסושי – כלומר אני יודע, יש דג ואורז ואצה וירקות כאלה ואחרים, אבל כשאני מזמין סושי, אם לא כתוב על כל קופסה איזה רול זה, אני לא באמת מצליח לזהות רק מהביס. ובכל זאת, סושי זה המשלוח הכי כיף שיש (בגלל שהוא קר – אין שום תסכול אפשרי), ה-share food הכי איכותי שיש, והכי חשוב - הוא לא מפוצץ, אני לא מסיים לאכול סושי כשאני שבע, אלא רק כשנגמרים לי כל הסושים בצלחת.

 סושי. צילום: שאטרסטוק

2. קרפצ’יו

המנה הראשונה המושלמת - פרוסות דקות ונאות של בשר בקר (ה״קר״ כבר מופיע בשם), עם קצת שמן זית, לימון ופרמזן, זה כל מה שצריך כדי לקנות אותי. איכשהו, מאז שגיליתי אותו לפני 25 שנה, אני עדיין מרגיש יוקרתי, מלכותי ואיכותי כשאני אוכל קרפצ׳יו. משהו בשם שמתגלגל יפה על הלשון, משהו בלאכול בשר אבל להרגיש קליל, משהו בניגוב של הצלחת בסוף עם הג׳בטה, הופך את הקרפצ׳יו לכיף, שאין אפילו בסטייק.

 קרפצ'יו. צילום: שאטרסטוק

3. פטה כבד עם ריבת בצל

אם יש לקרפצ׳יו תחרות, אז זה רק פטה כבד עם ריבת בצל. השילוב הזה נבחר לרביעי בהיסטוריה אחרי שום ושמיר, חציל וטחינה ולנון ומקרטני בדירוג הרשמי שעשיתי הרגע במוח שלי. פטה כבד זה סבבה, ריבת בצל זה מוזר, אבל ביחד – זה ביס מושלם.

4. בייגל סלמון מעושן

דמיינו שאתם פותחים כל בוקר עם בייגל טרי, עליו מרוחה גבינת שמנת עשירה, עליה מונחות פרוסות סלמון מעושן קר עם נגיעות של בצל ירוק, והכל מוגש לצד מיץ תפוזים סחוט טרי. מי אתם? או נסיכים מבית המלוכה הנורווגי, או אוליגרכים שחיים את החיים ונהנים מארוחת בוקר במטוס הפרטי שלכם בדרך לפגישה עם ראש ממשלת וואטאבר, או שפשוט אתם אנשים שהבינו את החיים.

 בייגל סלמון מעושן. צילום: שאטרסטוק

5. סלט קיסר

לא יודע, אין בזה שום היגיון. בואו, מדובר בסלט חסה. אז נכון, הוא מגיע עם קרוטונים פריכים, רוטב מושלם, אנשובי שזה החיים ולפעמים גם חזה עוף שיוצר איזון מושלם בין חם וקר, פריך ורך, קליל ומספק ואוקי הבנתי מה ההיגיון תוך כדי שאני כותב.

 סלט קיסר. צילום: שאטרסטוק

6. קפה קר

בסדר, אולי זה לא בדיוק אוכל, אבל מדובר במשקה האלים. מבחינתי שייצא מכל הברזים קפה קר. מצידי ללכת לכנרת, לשפוך שם כמה טונות של טסטר צ׳ויס או של אספרסו, ולהשאיר לכל אחד בבית את האופציה לחלב ולסוכר. קפה קר זה גם הכי מרווה, גם הכי כיף, גם הכי מעורר וגם הכי קר. וקר, זה נהדר.

7. סביצ׳ה

בניגוד לסושי, יש תחושה שסביצ׳ה מתאים יותר לאקלים הים תיכוני. אולי בגלל המקורות שלו בדרום אמריקה, אולי הלימון והבצל שעושים וויב של ים תיכון, אולי הצבעוניות שלו וההגשה היותר מרושלת בלי כל הדיוק היפני המוגזם. כשבא לי דגים, בקיץ, תמיד בא לי סביצ׳ה. זה גם שם מגניב. אולי אשנה ל״סביצ׳ה נויפלד״, נראה.

 סביצ'ה. צילום: שאטרסטוק

8. גספאצ'ו

מרק שמבין שאנחנו באנחנו ב-2024 ושמרקים חמים מתאימים לעידן שלפני ההתחממות הגלובלית. אם רק נתעלם לרגע מהשם שלו, שמזכיר קצת תקופות אפלות מגרמניה של שנות ה-40 מהמאה הקודמת, הוא בא טוב, הוא נותן לך וויב של מריאצ׳י, ובעיקר, כיף להשוויץ שאתה אוהב אותו כי הוא לא מאוד נפוץ בארץ. וכמו שאייל שני אומר, עם יש שם עגבנייה, יש שם אהבה.

9. גלידה

כי מי שלא אוהב גלידה, הוא פסיכופט.

10. מה שיש כרגע במקרר

לפעמים אני לא אנין טעם, אלא פשוט רעב. אני פותח את המקרר, ואין לי שום עניין, זמן או סבלנות לחמם, לחכות, לטגן, לצלחת. פרוסת נקניק טובה? יופי של דבר. פרוסת גבינה צהובה? מעדן. לקחתם את שניהם, גלגלתם ביחד בצורת הגשה של אירוע משנות השמונים? יצא מישלן. לפעמים, כל מה שבא לי זה מה שיש כרגע, קר, במקרר.

צילום תמונת שער: שאטרסטוק