נויפלד מדרג – מצעד מאכלי החגים

אנחנו עם שאוהב לאכול, עם שהוא מאמין גדול באוכל, עם שפותר את רוב הבעיות הרגשיות שלו עם אוכל, עם שמבסס את רוב מערכות היחסים שלו, כולל המשפחתיות, על אוכל. אז לכבוד השנה העברית החדשה שהגיעה אלינו ועלינו לטובה (אמן ואמן), הנה דירוג, בסדר עולה, של מה טעים, ומה טעים באמת:

מקום #9 והלא מכובד בכלל– מצות

מה זה צריך להיות? עם ישראל הלך 40 שנה במדבר, בלי לחמנייה טרייה אחת לרפואה. אז במקום לחגוג את פסח עם שורה של מאפים, פיתות, לחמניות ולאפות, אנחנו אוכלים דיקט חסר טעם. נקודת האור היא ההתאמה המדהימה שלו לחבר אחר ברשימה, הכבד הקצוץ. איכשהו, מצה עם כבד קצוץ טובה יותר מכל לחם עם כבד קצוץ. ורק על הביס הזה, המצה הקדימה כמה מאכלים שלא נכנסו בכלל, כמו פירות יבשים (עוד חג הזיה, חג לעצים אבל עם פירות יבשים. זה כמו שנעשה חג בשרים עם שניצל קפוא).

 דיקט? צילום: שאטרסטוק

מקום #8 והקצת יותר מכובד – אוזני המן

פורים זה חג חסר עכבות. אנשים שותים, אנשים שוטים, מתנהגים כמו ילדים, מתחפשים לדברים הכי מטומטמים, חוגגים 3 ימים עד אור הבוקר, ואיזה מאכל החלטנו שילווה את כל זה? אוזן המן. אני שם שנייה בצד את השם, שילוב של איבר בגוף שנוהג לצבור לכלוך יחד עם צורר יהודים עתיק יומין, באמת מאז שהחליטו לקרוא לעיר רחובות ״רחובות״ לא שמעתי שם כזה מטומטם, ואתייחס רק לטעם – זה לא מספיק טעים. זה בסדר, זה סבבה, זה עובד ברמת ביס או שניים, המילויים של השנים האחרונות הכניסו בו טיפה עניין, ועדיין, אני מרגיש שיכולנו יותר.

מקום #7 והטעים אבל המשעמם – תפוח בדבש

מדובר בתפוח עם דבש. זה טעים מאוד. התפוח מקבל את הטוויסט שחסר לו, הדבש יורד סופסוף מהמדף ומקבל את השימוש שהוא מחכה לו. כולם מרוצים. אבל... זה פשוט תפוח בדבש. כל אחד יכול להכין, בכל שנייה ובכל רגע של השנה. אבל היי, הדירוג הזה לא היה שלם בלעדיו.

 טעים אבל משעמם. צילום שאטרסטוק

מקום #6 והאיכותי – עוגת גבינה

שבועות זה חג הקישים. קיש בטטה, קיש קישואים, קיש גבינה ופטריות, קיש גבינות, הכל מונח במרכז השולחן ומתחילה שיחה ערה ״איזה קיש זה?״ ״עם מה הקיש ההוא?״ וכולם אוכלים ולא מספקים 2 אמיתות מוחלטות – 1. לכל הקישים יש את אותו הטעם. טעם טעים מאוד כן, אבל אם אתה אוכל בעיניים עצומות אין שום הבדל בין ביס לביס. תכלס, גם עם עיניים פקוחות. 2. שכולם יודעים מי המלכה האמיתית של החג – עוגת הגבינה. לא משנה אם אתם team אפויה או team פירורים, עוגת גבינה בשבועות, עם קפה לידה, זה החיים.

מקום #5 והמסעיר - לביבות vs סופגניות

אנשים שחושבים שחנוכה זה חג של סופגניות, טועים. זה חג של קרב, ולא בין החשמונאים ליוונים, אלא בין הלביבות לסופגניות, aka הירדנה נגד עופרה של מאכלי החג היהודיים. אנשים של סופגניות יגידו לך שאין על זה בעולם, הם מתחילים עם הסופגניות חודשיים עד שלושה לפני החג, הם רבים ביניהם אם הקלאסית עם הריבה שולטת או שאולי כל הקו המודרני של רולדין עם קרם פטיסייר, זילופי פיסטוק ועלות של חצי דונם במושב במרכז. גם אני הייתי שם, ואני באמת אוהב סופגניות, אבל בשנים האחרונות הבנתי שאני ילד, כי חנוכה – זה קודם כל ולפני הכל, לביבות. דבר ראשון, המגוון – לביבות תפו״א, לביבות בטטה, לביבות קישואים, לביבות כרובית, לביבות סלק, אפילו לביבות גבינה, לביבות זה לא מה שהיה פעם, זו חגיגה על השולחן. דבר שני, בניגוד לסופגנייה שגונבת את כל ההצגה, לביבה משתלבת יפה בארוחה, עם איזו גבינה טובה, או טחינה פתאום למי שבקטע, או שמנת חמוצה, עריסה, קצת ירקות טריים, ואתם גם טורפים לביבות כמו משוגעים, וגם מרגישים בריאים.

 סופגניות. באיזה מחנה אתם? צילום: שאטרסטוק

מקום #4 וטעיםםםם – כבד קצוץ / פטה כבד

לא יודע מה זה הדבר הזה שהופך מאכל לקלאסיקה, אבל מה שזה לא יהיה – יש את זה בכבד הקצוץ. אתה כמעט לא רואה אותו בימי חול רגילים, בקושי בשבתות, אבל אז מגיע החג והכבד הקצוץ לובש את החולצה היפה שהוא קנה בזארה ועולה חתיך ונחשק לשולחן. עם חלה זה טעים, עם מצה זה מושלם, גם דוך עם המזלג בשושו עוד לפני שסיימנו את ההגדה או את הברכות רק כדי לתת לבטן משהו מרגיע, כבד קצוץ הוא מאכל חג מושלם. כמעט.

 דוך עם המזלג. צילום: שאטרסטוק

מקום #3 עם המון כבוד - גפילטע / חריימה

תראו, אני לא גנוב. אני יודע שחריימה לא רואה את הגפילטע ממטר. כולם יודעים את זה. גם אשכנזים כבר יודעים את זה. ובכל זאת, שנייה לפני החריימה, לכל מי שגדל בבית אשכנזי יש איזה מקום בלב לגפילטע הזה. הריח של החריין (חזרת), חתיכת הגזר העצובה שמונחת כמו כיפה על הראש של הקציצה האפורה, הביס ספק מתוק ספק מלוח ספק אם יש בו טעם בכלל, כל אלה הם עבורי זיכרונות ילדות, שמזכירים לי את הארוחות השמחות והגדולות אצל דודה שלי ז״ל. ועכשיו, אחרי ששמנו את הנוסטלגיה בצד, חריימה זו כנראה הדרך המושלמת לפתוח ארוחת חג, עם חלה רכה וטרייה בצד כדי לספוג את כל הרוטב, והחריפות שפותחת את התיאבון. וואלה, היה מועמד גם למקום ראשון.

 מקום בלב לגפילטע. צילום: שאטרסטוק

מקום #2 והמאוד מאוד מאוד מכובד – קבב

כן כן, קבב. קבב כמייצג רשמי של העל האש של יום העצמאות, כנראה החג הטעים ביותר שיש. קבב כי הוא אף פעם לא נגמר ולא נמאס, קבב כי הוא טוב בצלחת ויופי בפיתה אבל אפשר גם ככה ביד ישירות מהאש. קבב כי זו מילה חמודה, נשמעת כמו מילה שהתחילו להמציא והפסיקו באמצע. קבב כי מתאים לכל הגילאים. קבב כי ממש טעים. קבב כי יש לו מגוון של איכויות וסגנונות ותיבולים, קבב עם טחינה הזה הדבר הכי הכי הכי טעים. אז איך הוא לא מקום ראשון?

מקום #1 שהוא חדמש בלי תחרות - עוגה ותה אחרי הצום

איך בכלל אפשר להתחרות בביס שמגיע אחרי 25 שעות צום? שעות על גבי שעות בהן אתה מפנטז, מדמיין ועורג לאוכל. 25 שעות בהן אתה מבין את הכוח של המאכלים הפשוטים, אתה הרי לא כמה למנות מישלן, אלא לאיזה ניגוב של פיתה באיזה חומוס או לאיזה בורקס גבינה הכי בייסיק שיש. ואז אתה יוצא לחלון, סופר 3 כוכבים, סימן משמיים שהגיע הזמן לחזור לתחביב הכי מרכזי שלך בחיים - לאכול – ואז אתה מתיישב במרפסת עם עוגה יבשה, אולי בראוניז, אולי עוגת תפוזים, עם איזה תה מתוק וטעים, אולי חליטה, ולביס הזה יש טעם של כל מה שרצית אי פעם שיהיה לך בפה. זה לא סתם ביס טעים, זה ביס יפה.

 זה לא סתם ביס טעים, זה ביס יפה. צילום: שאטרסטוק

צילום תמונת שער: שאטרסטוק