פליים של אורן אסידו – כשר בלי לוותר

1. אז עידו הבן שלי כפרה עליו חגג בר מצווה לפני חודש. בתפריט היה: טיול 18 יום לספרד שכלל עשרות מסעדות, אירוע במסעדת באקארו המעולה גם (הילד קרניבור, אז הלכנו לממלכת הקרניבוריה והיה מצוין), וכמובן עלייה לתורה, גם בשני וגם בשבת. בגלל שהקשר שלי עם הדת מסתכם בקידוש בימי שישי ואיזה פעמיים ששמרתי חמץ בפסח, הזעקתי את המומחה שלי לענייני אלוהים - בן אשל, חבר טוב טוב שלי מאז הילדות, שהיה מרכיב אותי על אופניים לחטיבה, והיה רוקד איתי פוגו לשירים של נירוונה עם שיער בלונדיני ארוך סטייל אקסל רוז, ומתישהו לפני חמש עשרה שנה, קצת אחרי שרקדנו פוגו גם בחתונה שלי, חזר בתשובה בארה״ב והפך לגדול בתורה, או לכל הפחות גדול ממני. ״אתה יכול להגיד לי מה צריך לעשות בעלייה לתורה של עידו?״, שאלתי. ״אני מעלה אותו לתורה״, הוא ענה, והביא איתו משלחת צדיקים ששרו ורקדו ו״עוד יותר טוב ועוד יותר טוב״ והרימו את בית הכנסת באוויר. היה נדיר.

אז כאות תודה על הנדיבות, החלטנו הקרניבור שלי ואני להזמין אותי למסעדה, וכנראה שבפעם הראשונה בחיי מצאתי את עצמי מחפש תעודות כשרות של מסעדות. מפה לשם, שמעתי דיבור על flame tlv - מסעדת ״אש גלויה״, מתמחה בבשרים מן הסתם, שלפני כמה חודשים הצטרף אליה השף אורן אסידו (זוכה העונה השלישית של משחקי השף) וזה נשמע לנו כמו שתי התעודות שחיפשנו – גם כשרות, גם איכות. אני עושה פה ספוילר - היה טעים למות.

2. מנת פתיחה – איך שהתיישבנו, עוד לפני שהתחלנו לאכול, החבר אמר לי ״בוא נרים לחיים עם כל המסעדה״. חשתי שזה לא נהוג, אבל אז הוא קם ונתן דרשה של 3-4 דקות, שהפשט שלה היה כמה חשוב שנעריך את הרגעים האלה ואת הזכות הזאת, לשבת ביחד, לאכול אוכל טוב ולהרים כוסית לחיים, בזמן שאחינו ואחיותינו נלחמים בעזה ומנסים להציל את האחים והאחיות שלנו שחטופים שם. בשולחן לידנו, הסתבר, ישבו חיילים, שיצאו ״לחגוג״ שנה בעזה. כולם קמו והרימו לחיים, לחיי החיילים, לחיי החטופים. החיים שלנו כאן מאוד מוזרים.

3. יאללה, לאכול. התחלנו עם ראשונות, כדברי הפתגם ״הפותח בראשונות, ישמח בארוחותיו״ הלקוח ממסכת אבות שמנמנים. אפילו הילד הקרניבור לא נשאר אדיש ממה שהגיע לשולחן:

ברוסקטה לשון

לשון בקר כבושה וצרובה ורכה וטעימה, מונחת על איולי שום, בצל מקורמל ולחם קלוי משובח. אני רוצה לבקש סליחה ומחילה מכל המנות שאכלתי השנה, אבל זה היה ה-ביס של 2024. אמאלה.

 צילום: ליאור נויפלד

שיפוד דג בגריל

צרוב בסלסה לימונים ועשבי תיבול, מונח על קרם חיז׳ו שזה בעצם סלט גזר מרוקאי שהפך לקרם מושלם. אוקי, סליחה על השיגוע, יכול להיות שזה ביס השנה. תחרות צמודה.

 צילום: ליאור נויפלד

שייטל בכבישה עדינה

עם שמן זית, שאלוט, פלפל חריף וזרעי עגבנייה. איך אומרים כל הבלוגריות של האינסטגרם? מדויק.

סלט נתח קצבים

כל מיני עלים, בצל סגול, חמוציות, פינגר ליים, ויניגרט רימונים וסומק ועל כל זה נתח קצבים. זה פיקנטי, זה טעים, זה קליל, זה משביע, זה בריא, זה מושחת, זה אהבה. אף פעם לא אמרתי מילים כאלה על סלט.

עוד היו על השולחן:

קרפצ׳יו דג עדין, קרפצ׳יו תמרים עם אגוזים שהולך טוב כשילוב עם שאר הביסים בשולחן, כרישה צלויה בגחלים ופרנה מרוקאית עם כל מיני מטבלים.

איך היה? שולחן יפה, עשיר, טעים, מגוון, כל ביס יותר טעים מהשני. הילד, שלא מאמין בקיומם של סלטים, תוספות או אפילו בשרים שהם לא אדומים, פשוט עף על הכל.

4. המשכנו עם עיקריות, כדברי הפסוק מספר נתחים ״המתחיל בלשונו, ימשיך בסינטתו״. הלכנו עם המלצר למקרר היישון, הסתכלנו על נתחים, דיברנו על סוגי חיתוכים, נזרקו לאוויר מילים כמו ״דנבר קאט״, היה יפה, היה מרשים, והגענו להחלטה שאני תמיד מגיע אליה במסעדות של סטייקים – לפצל את העיקרית. ככה כל סטייק נאכל בטמפרטורה הנכונה וברגע הנכון שלו.

לסיבוב ראשון הזמנו סינטה שחלקנו ביחד, עשויה מדיום בול, בחיתוך פרוסות חצי עבות, וטרפנו אותה תוך דקות.

 צילום: ליאור נויפלד

לסיבוב השני, פריים ריב 750 גרם על העצם. מדיום כמובן. כאן טעם העשן של האש הגלויה הוכיח את עצמו כתבלין הטוב בעולם. וייב של בשר ציידים במידת עשייה מדויקת.

לסיכום: אין מה להגיד. מבינים פה בבשרים.

5. שבעים, מרוצים, גם טיפה שתויים (אני והחבר, לא הילד, בכל זאת מישהו צריך לנהוג), הגענו לרגע האמת – קינוחים. גם המאמינים הגדולים והאדוקים יודעים, קינוחים במסעדת בשרים כשרה, זה משהו שכדאי לאמץ עבורו את המשפט המפורסם של חנוך דאום - להנמיך ציפיות לאפס, ומקסימום להיות מופתעים מביצועים בינוניים. אבל גם כאן, לא משחקים משחקים:

אחד קרמו שוקולד, קראמבל בוטנים, שמן זית, קציפת חלבה וטוויל שומשום. מתוק ומלוח מאוזנים וטעימים. ואחד טארט לימון מפורק - מרנג שרוף, קרם לימון, קרם פיסטוק, קראמבל וניל וסורבה תות ורוזמרין, מרענן וסוגר פינה.

 צילום: ליאור נויפלד

6. כל רגע ורגע בחודש בר המצווה של הילד היה מושלם ומרגש. אבל הרגע הזה שחבר ילדות זכה להיות זה שמעלה את הבן שלי לתורה, אחרי שסבא שלו לימד אותו את התפילה, היה הרגע המרגש מכולם. מי שיכול, אני ממליץ. ומי שמחפש מסעדה כשרה שהיא לא פחות ממעולה, לכו לפליים, מלון קרלטון תל אביב, מול הים.

צילום תמונת שער: ליאור נויפלד