און אנד עוף - נויפלד ביקר במסעדת סילי קיד

עוף.

או בשמותיו השונים, ״נחמד״, ״בשר לאנשים שלא אוהבים בשר״, ״אוכל של בית, אבל בית אשכנזי״. שלא תבינו, אני לגמרי team עוף – שניצל זה החיים ושניצל בפיתה או בבאגט זה החיים הטובים והנכונים, עוף בתנור עם תפוחי אדמה בזיגוג סילאן זה מושלם, גם אף פעם לא היה לי רע עם שיפוד פרגית ביד. ועדיין, אני מבין את התפיסה, כי אין בעוף משהו מלהיב, אין בו טעמים עזים, אין בו את הוויב האמריקאי של ההמבורגר או הנקניקייה, את האותנטיות של הקבב או את המיסטורין של הראמן. חייל פשוט בעולם של גנרלים קולינריים.

עוף זה בית.

לפני כמה ימים שמעתי שיחה בין שני חיילים ברכבת. ״אתה יודע מה בא לי עכשיו?״, שאלה החיילת את החייל, ״עוף. בא לי עוף״. ״זה מה שבא לך?״, צחק החייל, ופירט איזה מאכלים הוא מתגעגע אליהם – מפרום, חריימה, צלעות טלה. ״כן, נכון. אבל עוף זה בית״, ענתה החיילת. וזו הבעיה העיקרית, עוף זה בית, ומאכלים שאוכלים בבית, לא אוכלים בחוץ. בטח לא יוצאים במיוחד.

עוף בוטיק.

אבל, אחרי שנים של קיפאון תדמיתי, משהו חדש קורה איתו בשנה-שנתיים האחרונות, בזכות הקריספי צי׳קן. בהתחלה הוא עשה עלייה עם kfc, עלייה לא מרגשת וקצת תעשייתית, כמו פרויקט תגלית מוגזם שמסתובב בטיילת ואומר ״וואו איזרעאל איז אמייזינג! וור איז דה כותל?״, אבל במקביל הייתה גם עליה בוטיק של קריספי צ׳יקן אמיתי, קראנצ׳י, מפתה, אמריקאי לגמרי, צ׳אנקים גדולים ושחיתות שנראית איכשהו סבירה ברמת המוגזמות.

  צילום: ליאור נויפלד

עוף. קריספי עוף.

בטח ראיתם כבר יותר מסרטון אחד בטיק טוק או באינסטגרם, של משפיענ.ית מעבירים מזלג על איזה מוצר קריספי כלשהו ומייצרים ASMR שגורם לך להזיל ריר. אז אני נפלתי (יותר נכון הבת שלי נפלה ומיד שלחה אותי להתניע את האוטו) על סרטון כזה של Silly Kid ברחוב יונה הנביא, מקום ששם את כל הז׳יטונים שלו על השחקן החדש בשכונה.

עוף. סילי עוף.

הגענו. מזללת רחוב פשוטה מאוד, כמה שולחנות בחוץ ועוד 2-3 בפנים, הזמנה עצמאית, ערימות של משלוחים מוכנים כבר לאיסוף על הדלפק. התחלה טובה - אני אוהב שאוכל פשוט לא לוקח את עצמו ברצינות מדי.

הזמנו:

- חתיכות פרגית קטנות בציפוי קריספי. יעני נאגטס אבל של הבגבוהSilly bites

 צילום: ליאור נויפלד

tenders – רצועות עוף קריספיות. יעני שניצלונים אבל אמריקה

כנפיים בציפוי פריך ברוטב דבש חמאה, שומשום קלוי, בצל ירוק וצ׳ילי אדוםHoney butter wings

קלאסיק צ׳יק – מנת הדגל, המבורגר של קריספי צ׳יקן עם איולי, חסה ומלפפון חמוץ. מק צ׳יקן, רק פי 8 יותר טעים

אמריקן ספייסי – אותו סיפור כמו הקלאסי, אבל עם רוטב צ׳ילי חמאה חריף ואיולי לימוני

צ׳יפס וסלט קולסלאו – כי אם כבר אמריקה אז עד הסוף

 צילום: ליאור נויפלד

עוף סוף.

נכון, זה סופר פשוט. נכון, זה לא גילה לאף אחד משהו שהוא לא ידע לפני זה. נכון, אין טעמים עמוקים ועשירים וכמו כל מאכל אמריקאי, מורגש שאין בו עומק, לא תבליני ולא מסורתי. אבל יש בו מלאאאא כיף. ביס טעים מאוד, קראנצ׳י באמת, עשוי בשילוב הנכון בין מדויק לבין מרושל לחלוטין (תכינו מפיות לידכם), גודל מושלם למי שרוצה לאכול ולשבוע אבל בלי להתפוצץ ועם יכולת להמשיך את היום שלו אחרי זה. סטריט פוד אמריקאי שעושה את מה שהרבה לא הצליחו לעשות לפניו – להכניס קצת מעוף לעוף.

לסיכום: לכו. אפשר רעבים, אפשר לא רעבים, לא כדאי לבוא מעיר אחרת אבל בטח אם אתם בתל אביב. אתם תעופו על זה וסליחה ממש זה משחק מילים אחרון לטור הזה.

צילום תמונת שער: ליאור נויפלד