ולנטיין בסלון יווני

לי ודניאלה יש מסורת – ארוחת ולנטיין, לא בוולנטיין. למה? כי יותר קל למצוא מקום, כי אין מינימום הזמנה, וכי צריך לעשות טור לזאפ ואי אפשר לחזור בזמן כדי לשלוח אותו בדיעבד.

אז הלכנו לסלון יווני, אחד מאותן מסעדות לולנטיין שמציעות אווירה מיוחדת גם בלי תפריט חגיגי או מחירים מופקעים, והיידה, סליחה יאסו, זה מה שהיה:

1. האוכל

שף גיא פרץ העמיד ב״סלון יווני״ (סניף אחד בהרצליה ואחד בראשון, אנחנו היינו בהרצליה) תפריט מאוד יווני, מאוד מגוון וגם כשר בלי אף פשרה – תפריט דגים נטול בשר שלא היה חסר לי כלום. עבורי, למרות אהבה למוסקה שגובלת במשיכה מינית, ולמרות שאני מוכן שיעירו אותו בשלוש בלילה ויציעו לי גירוס ואני אענה תמיד - ״בטח, רק מצחצח שיניים קודם יא משוגעים״, האוכל היווני הוא בעיקר מאזטים ודגים. הזמנו מלא דברים וקיבלנו 80% יוון עם 20% נגיעה של מטבח מרוקאי, שבאה לידי ביטוי גם בתיבול וגם בהגשה. מינון מצוין, בהתחשב בעובדה שבאתי לחגוג ולנטיין עם אישה שהיא מרוקאית, צמחונית ואהבה גדולה ליוון.

מה אכלנו:

ראשונות

פיתות יווניות בגריל - יש המון דמיון בין המטבח הישראלי, המרוקאי, הערבי והיווני, שהעיקר שלו הוא – לפתוח שולחן. ואם פותחים שולחן, אז שיהיה עם מה לנגב... לצד הפיתות הגיעו קרם לימונים כבושים, קרם חציל על פחמים וקרם פלפלים קלויים. חגיגה.

סקורדליה קלאסית, או כמו שאני אומר תמיד ״יום בלי סקורדליה הוא יום טעות״.

איקרה, שהעולם מתחלק לשניים, אנשים שאוהבים ואנשים שעצוב לי עליהם.

צזיקי מצוין, שגרם לי לתהות איך המאכל הזה לא הפך לסטנדרט בכל בית בישראל.

פנדזרו סלטה, גבינת סלק ודבש עם שמן זית ושקדים קלויים.

הרינג שמאלץ, שזה לא הכי יווני אבל תמיד עושה כיף.

קפטדס, כרישה וזוקיני על קרם פטה.

סיגר לוקוס לצד אריסה וטחינה, עוד נגיעה מרוקאית כייפית ממש.

הקיסר היווני - פרפרזה של סלט קיסר למטבח היווני, עם חסה קריספית, קרוטוני בייגל יווני, פטה, אנשובי ובצל סגול.

עיקריות

לברק שלם, מונח על קרם משוויה עם תפוחי אדמה פחמים. טעים, עשוי בול ועסיסי.

סובלאקי מוסר ים, שמגיע על פיתה יוונית עם ציזיקי, קרם פלפלים וירקות בגריל. מנה עם ים של פוטנציאל, שקצת הייתה וול דאן מדי וחבל, כי חוץ מזה הייתה כייפית ממש.

והכי חשוב, אוזו שייתכן וגרם לי לשכוח איזו מנה או שתיים בתיאור פה:

 צילום: ליאור נויפלד

2. האווירה

אני אוכל הרבה במסעדות וכותב הרבה על מסעדות, ואין שבוע שלא עוברת בי המחשבה – אבל למה כולן דומות? כלומר נכון, האוכל שונה, העיצוב שונה והמוזיקה שונה, אבל החוויה זהה, יושבים אוכלים הולכים. ויש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות, וזה בדיוק מה שעשו כאן. תיכף אפרט.

3. המוזיקה

אז מה שקורה פה בעצם, זה שיושבים, אוכלים, טעים והכל, ואז פתאום משום מקום, צצים נגן בוזוקי וזמר עם אנרגיה שאפשר להטעין ממנה את מכשירי חשמל, והופכים את המקום לטברנה קומפלט. אין לאן לברוח מזה – הווליום עולה, ועולה, ועולה, וכולם קמים, ומנופפים במפיות הלבנות, ומוחאים כפיים, ומתופפים, בהתחלה על שולחנות אבל פתאום גם צצו דרבוקות, ולאיזו שעה שלמה שכחנו לגמרי מהאוכל ומהצרות ונתנו שם יאסו אמיתי. ובגלל שהשולחן מורכב מהמון מאזטים, אין בעיה לרקוד ואז לנגב, לשיר ואז לנשנש, לעמוד ולשבת ובכל רגע מחכה לך עוד איזה ביס טעים על השולחן.

 צילום: ליאור נויפלד

4. הקטע

שמעו, אם כבר לחגוג אהבה, אז צאו לחגוג. נאמר זאת הפוך - אם אתם חובבי שקט, מחפשים אווירה רגועה או מתכוונים להציע נישואין עם נאום מרגש – כנראה ש״סלון יווני" זה לא המקום. כי פה הרעש הוא חלק מהחוויה, האנשים באו לתת בראש ואם יש הצעת נישואין, אז הזמר ישמח לעזור לך, אבל אין מצב שזה יקרה בלעדיו.

לסיכום - תבואו רעבים, תבואו מוכנים – ותשאירו בבית את מי שלא אוהב רעש.

תמונת שער: צילום ליאור נויפלד