בחרנו לחגוג את יום הולדתה של אמי במקום הזה, כיוון שהם מאד דתיים וחשוב להם "כשרות מהדרין". לא היו לנו צפיות גבוהות, כיוון שמקומות כאלה בד'כ לא מתיימרים להשקיע מדי בשירות, במגוון, בעיצוב...
ובמחיר (הם יודעים שאת קהל היעד שלהם מעניינת רק חותמת השחי...כשרות הגדולה שיש להם בכניסה) אבל הם הצליחו להפתיע אותי - לרעה.
הזמנתי מקום מראש. כשנשאלתי "האם נרצה לשבת באקווריום בכניסה", עניתי בחיוב, כי חשבתי שרואים משם את הים, וזה יכול להיות נחמד. המארחת הצביעה לנו על שולחן נידח בפינה. כשנגשתי לפינה הזאת, הייתי בהלם מוחלט. הרצפה הייתה מלאה מים (או משהו אחר..?!), הייתה שם צחנה בלתי נסבלת, ואווירה שללא ספק לא גורמת תאבון. מה גם, השולחן היה מלוכלך ודביק. שאלתי את המאחרת "האם יש מקום בפנים?" (אם לא היה, היינו הולכים למקום אחר. מצדי לפלאפל או פיצרייה, כי מה שהציעו לנו לא היה שונה מקיוסק רחוב במראה, אך בהחלט במחיר) והיא לוותה אותנו אל המרחב הפנימי יותר. המלצרית שמה ללא עניין את התפריטים על השולחן, והסתלקה. רציתי מאד לשתות, אבל היא לא נתנה לי אפילו שליש הזדמנות לבקש זאת ממנה. אחרי שבחרנו מה להזמין (אגב, במחירים מופקעים..) הייתי צריכה לרדוף אחריה על מנת שתגש לשולחן שלנו (אני לא זוכרת אם כבר בשלב הזה כבר קמתי אליה, או שעדיין ניסיתי לתפוס את המבט שלה כמו בחור שמתעקש להסב אליו תשמת לב של בחורה), לבסוף היא רשמה את הזמנתנו. הזמנו שתייה, כמה מנות פתיחה ומאד ביקשתי קנקן מים. ישבנו ללא מעש- וללא שתייה- כמעט 40 דקות. ואז בא מלצר אחר, ואמר שאנחנו צריכים להזמין שוב, כי המצלרית לא מסרה את ההזמנו שלנו. בסדר, הזמנו שוב. המשך הערב התנהל באותו המורל. המלצרים נעלמו וגם התעלמו. היה כל הזמן חסר סכו'ם, לא פינו כלים ריקים.
