קיבלנו המלצה חמה מחבר ואחת נוספת מבעלת הצימר, ולאחר שקראנו על המסעדה ועל התפריט באתר, הגענו ל"אלומה" עם רף צפיות גבוה, כיאה למסעדה שבעליה מצהירה על היותה בוגרת "לה-נוטר". המלצר הציע...
תפריטים והניח לנו לנפשנו (טוב מאד, למה לנדנד?), אבל כשהתעוררו שאלות שתי מלצריות השיבו שאינן יכולות להסביר על "התפריט החדש", תשובה תמוהה.היינו ארבעה והזמנו שלוש מנות ראשונות, שהתחלקנו בהן - פטה כבד ודבלים, מזה ים-תיכון, וסלט ירוקים.ה"סלט" היה צלחת עמוסה של עלים ירוקים, בעיקר חסה, רטובים לעייפה, שנראה כאילו הוחזר למטבח על ידי שולחן אחר וחיכה שם שעה עד שגאלנו אותו. רוטב התפוזים היה חלש בטעמו, ולא הצליח לצקת תוכן בסלט הסתמי. מנת ה"פטה" היתה טעימה, אולם נראה שחתיכות הכבד טוגנו יתר על המידה ונדחסו לתבנית, שיקבלו את צורתה, מכל מקום לא מדובר היה במוצר רך, נעים לחך, שניתן למריחה על הטוסט המוגש איתו, כי אם במוצר שיש לנגוס בו וללעוס וללעוס."מזה ים-תיכון" נצרב אצלנו בזיכרון במיוחד בגלל החציל הקלוי, שנשרף מבחוץ, אך בשרו לא היה קשה ולא בשל כלל. שאר מרכיבי המנה סתמיים עד כי איננו זוכרים אותם כלל.עברנו לשלוש מנות עיקריות - אנטריקוט ו-טי-בון, שהוזמנו במידת עשייה "מדיום" ומנת פירות-ים.מנת פירות הים היתה טעימה ונאה אולם בתחתית הרוטב (הטעים) נחו להן שתי חתיכות רביולי גדולות, שאינן קשורות כלל למנה. למה? האם מישהו חושש שלא נשבע? אם זה החשש - בשביל 94 שקלים ניתן להגדיל עוד את המנה (ואין צורך בכך).המפלה היתה בבשר. אנחנו אוהבים בשר, אכלנו בשר מכירים בשר ובשביל בשר טוב ניסע רחוק. סטייק האנטריקוט שהוזמן "מדיום" הגיע עשוי על גבול ה"וול", יבש ויותר מכך - לא טעים, נעדר הארומה והעסיסיות של סטייק, בוודאי של כזה שדורשים בעבורו 118 ₪.ביקשנו ובלי ויכוח החליפו לנו לטי-בון. על המנות האחרונות ויתרנו ועברנו לחשבון, שהסתכם ב- 608 ₪, הכוללים גם חיוב על לחם, וכאן הערה נוספת:במסעדה שהמנות הראשונות עולות 40 ₪ ויותר והעיקריות 100 ₪ ויותר זה קצת קטנוני לחיב 12 ₪ על לחם, ולהביא לשולחן 6 פרוסות עם שלוש צלוחיות קטנטנות של ממרח זיתים, ממרח עגבניות וחמאה.חייבתם? לבריאות, אבל כש- 4 אנשים(!!) לא מסתפקים באותן 6 פרוסות ומבקשים עוד לחם, לחייב בעוד 12 ₪ זו כבר חמדנות.670 ₪ עם טיפ, שווה? לא! מאוד לא! בשביל המנות הללו אין צורך ללמוד ב"לה-נוטר", וואין צורך להסיע אותנו עד לתרשיחא.
