האוכל טוב, אבל על השירות אני חייב לספר לכם. זה קצת ארוך, אז אנא התעזרו בסבלנות.
שמי דני, אני עובד באחת מחברות ההיי-טק ברמת החייל. במשך מספר שנים נוהגים שלושת חברי ואנוכי לפקוד את סניף...
ה"ג'יראף" שברחוב הברזל מספר 3, בין פעמיים לשלוש בשבוע לפעמים אף יותר לארוחות צהריים עסקיות. האוכל טוב, אפילו טוב מאוד, האוירה נעימה והשירות ... טוב נעזוב את זה. בעצם, במחשבה שנייה, למה שנעזוב את זה?
למה בעצם הולכים למסעדה? אולי, כי מכינים לך אוכל. גם מגישים לך אותו ואתה אפילו לא צריך לעשות כלים. נחמד. אולי גם בגלל המלצריות, כולן חטובות ולבושות בחולצות טריקו לבנות וצמודות מאוד, עד כדי שלעיתים מאבדים את תחושת הזמן כשהמנה שהזמנת אינה מגיעה גם אחרי ארבעים(?) דקות. לפעמים נדמה, שהתדרוך היחיד שהמלצריות אצלכם קיבלו לפני שנגשו לזלזל בסועדים הוא ... " תלבשו חולצה לבנה צמודה ויהיה בסדר". אז זהו, שלא. זה כבר מזמן לא בסדר. אחרי שבפעם המי יודע כמה ישבנו ארבעתנו אצלכם לצהריים, המתנו במבוכה עד שאחרון המסובים יקבל את המנה שלו, שלעיתים מגיעה אחרי ששאר החבר'ה כבר סיימו לאכול (שמתם לב שתמיד יש אחד כזה? לפעמים גם שניים ... אז רק על מנת שיהיה ברור, אבהיר את הציפיות: כאשר שני אנשים או או יותר יושבים ליד אותו שולחן במסעדה, מטרתם לאכול יחד. את השאר תנסו להבין בעצמכם).
לא לאבד ריכוז,איפה היינו ? ... עם המסכן שעדיין מחכה למנה שלו. ובכן, מה עושים במצב כזה? פונים אל אחת המלצרית ושואלים מתי תגיע המנה. והיא עונה בחיוך מלאכותי: "זה כבר יוצא". מחכים עוד כמה דקות ושואלים שוב. "עוד 5 דקות זה יוצא" היא עונה עם חצי חיוך כאילו לומר "אם תשאל עוד כמה פעמים אולי זה יגיע קודם". בפעם השלישית תשובתה כבר מלווה במבט של "אוף שוב הנודניק הזה עם האוכל שלו", אבל אל דאגה ... "זה כבר מגיע".
נכון שזה נשמע כאילו סתם באנו ביום רע? כאילו סתם קמנו באותו בוקר על רגל שמאל, מצאנו שריטה על הדלת של הפוקוס ורבנו עם הבוס? אז זהו שלא. ככה זה כ ל י ו ם. טוב אתם צודקים, לא יכול להיות, לא כל יום. בחלק מהימים אנחנו אוכלים במסעדות אחרות.
בפעם האחרונה פנינו לאחראית המשמרת ולעוד בחור בעל חזות של מנהל והבענו את חוסר שביעות הרצון שלנו מהשירות. כמובן שקיבלנו התנצלות ואוסף תירוצים יוצאים מן הכלל. אמרו לנו למשל, שיודעים שיש בעיה. (אז למה לעזאזל שלא תפתרו אותה???)., אמרו לנו גם, שהם לא אשמים, כי הטבחים ... אחת המלצריות שבאה להסביר לנו בעיקר כי זו בכלל לא אשמתה, היא בכלל לא קשורה. היא בסך הכל באה מכיוון שאחראית המשמרת לא רצתה לבוא אלינו כי נראה לה ש"סתם באנו לריב איתה"(???). כששאלנו למה אומרים לנו כל הזמן "עוד רגע" ו"עוד 5 דקות" במקום לדאוג שבאמת יגיע הסבירו לנו בעדינות שזה שאנחנו שואלים כל הזמן גם חלק מהסיבות לעיכוב (או מיי גאד...).
מכיוון שלא הרפינו מגיעה אחראית המשמרת, בפרצוף כועס, מוכנה לקרב ופונה אל חבר שלי בנימה מפוייסת ועל פי כל כללי הנימוס: "שוב אתה מתחיל איתי?" וכן, יש לנו חוש הומור וגם אנחנו מצויידים בקיטונות של ציניות, אבל לכל דבר יש זמן ומקום. ולא ... אנחנו לא חברים שלכם. אנחנו הלקוחות שלכם ואתם נותנים שירות. זה מה שאני חושב בכל אופן. הסיפור הסתיים סופית כשהמלצרית החביבה מהמערכה הקודמת, שאלה אותנו בשיא הנימוס ועם חיוך של מלאך "אז למה אתם בעצם באים לפה?"
כן, הציעו לנו קינוח כפיצוי. אבל מה שכנראה לא הבנתם הוא, ש ל א ר צ י נ ו ע ו ג ה. רצינו שתבינו, שאנחנו רוצים שירות סביר, אפילו טוב כלקוחות* שלכם (*אלה שמפרנסים אתכם) ולא להרגיש שאתם עושים לנו טובה שאתם מאכילים אותנו.
בסופו של דבר נשברנו והחלטנו לא לשוב בזמן הקרוב. עם יד על הלב, לא האמנתי שנעמוד בהבטחה זו לעצמנו, אך להפתעתי יש חיים (וגם ארוחות צהריים) אחרי הג'יראף. בינתיים זה מחזיק כבר שבוע. ואתם יודעים מה? ממש מעבר לכביש פתחו מסעדה חדשה. בזכותכם נכנסנו לשם לראשונה בשבוע שעבר והיה אוכל מצוין ואפילו שירות מצוין (אגב ממליץ לכם בחום לנסות ... בעיקר את שירות). תחילה היינו קצת נבוכים כי הרגשנו כאילו בעל הבית ממש רוצה שיהיה לנו נעים ואולי בגלל שהרגשנו גם קצת מטומטמים, שהסכמנו לסבול את השירות שלכם כל כך הרבה זמן.
בשבוע האחרון אכלנו שם שלוש פעמים.
