ליאור (הרומני) אמר שהחומוס הכי טוב זה אצל אבו חסן.
אז נסענו ליפו. ראשל ואנשיה (ענת וליאור) ברכב אחד, אני ואנשיי (משה ואריאל) ברכב אחר.
נכון שאומרים שנשים נוהגות לאט? אז על ראשל לא ניתן...
לומר זאת. ראשל נוסעת מאד לאט. היא נוסעת כל כך לאט שכדור הארץ משיג אותה תוך כדי סיבוביו סביב השמש.
תוסיפו לכך את העובדה שלא רק שיפו לא לבשה חג לקראת בואנו, יפו לבשה שיפוצים וכבישים חסומים, מה שאומר תלאות, פקקים והרבה עצבים.
מי שלא ראה את ענת זועפת ברגעים קשים אלו לא יידע להעריך את החיוכים שהיא מפיצה ברגעים אחרים.
אבל, אחרי שנצלנו מהתחרות בן כדור הארץ לראשל ואחרי שהשלנו את הפקקים מאחורנו הגענו לאבו חסן.
מה אומר? מקום עממי? היינו מתים. זה כאילו הרחוב מוכר חומוס. הרחוב ובני דודנו. המקום יושב על הכביש, יש שם 3.3 שולחנות המלאים תדיר באנשים, אותם אנשים מוקפים בעוד 20.4 אנשים שרק מחכים שהם יסיימו לאכול.
הפגנו סבלנות ברזל ואומץ רב וחיכינו לתורנו. כאשר התפנה שולחן הסתערנו עליו מארבעה כוונים,כבשנו אותו כאשר רוב הלוחמים נפצעו קל בלבד.
אחרי שישבנו יכולנו יחסית להנות מהמקום ורק הקריאות בערבית שחלפו מעל לראשנו כמו כדורי בוץ בקרבות ילדים בגן הפרו את שלוותנו.
בשלב זה התגלה סוד, מסתבר שראשל היא נסיכה אמיתית. פרצופה קיבל הבעה קלה של סלידה והיא סירבה לאכול שם מתוך תואנה שהצלחות לא נשטפות שם. מזל שהיא לא ציפתה שיהיו שם מגבונים ריחניים...
לאחר שהפעלנו את קשרינו עם חסן (או השד יודע איך קוראים לו) ראשל קיבלה חומוס בצלחת חד פעמית וכך נמנעה לה מלחמת עולם.
לגבי החומוס - טעים בהחלט אך אני לא בטוח שהיה שווה לעבור את כל האנתרפולוגיה הזו עבורו.
נפלטנו מהמקום כרבע שעה לאחר שכבשנו אותו, מה לעשות - חייל שבע לא יכול להגן על שטח כבוש מפני חייל רעב.
ופה מגיע נקודת החן - בדרך לרכב נפלנו על פונדק מתוקים אשר מכר כנפה ובקלאווה. ליאור (הרומני) ואנוכי (רץ בדימוס, גרגרן בהווה ובעתיד) אכלנו מהם בנסיעה חזרה לעבודה. במילה אחת - "זה היה טעים". בשלוש מילים- "מהמם". הרבה יותר טעים מהחומוס (ויסלח לי אבו חסן) ואולי עבור זה היתה שווה הנסיעה.
