הגענו שניים, הזמנו כבר בהתחלה אפריטיף הביתהמורכב משמפניה ליקר דובדבנים, הרוב היה שמפניה והדובדבנים בקושי הורגשו. ביקשתי מהמלצרית להוסיף עוד קצת ליקר דובדבנים. בודאי אמרה לי. אולם כשחזרה...
מפלס הכוס לא השתנה - זה פשוט קסם... :( אל השולחן הגיע גם לחם הבית, שהיה שרוף בצורה מוזרה. אגב, גם מנת הלחם השניה שהזמנו אח"כ היתה שרופה גם כן - לא ברור למה.
בכל מקרה, התחלנו עם שתי מנות ראשונות. קרפצ'יו,שהיה בסדר - קצת אנמי מבחינת תיבול וכאשר הנחנו אותו על הלחם הוא בכלל נעלם מאחר והלחם כפי שציינתי היה שרוף, כך שבעיקר הרגשנו טעם שרוף. מנה שנייה שהגיעה היתה ניוקי אלה רומנה - בהלצת המלצרית שלנו. מנה חביבה, אבל במקרה הזה, כפי שציינתי למארח (נדמה לי), מי שבישל את המנה הזאת מאוהב - מלוח מידי. יש לציין שהוא שאל אותנו אם נרצה להחליף את המנה.
לעיקרית, חלקנו את התבשיל החורפי של היום והוא צוואר (ציינו בפנינו שהבשר נקי משומן, אבל זה ממש לא היה מה שקיבלנו) מעבר לכך נתח הבשר היה קטן ובתמחור של 109 ש"ח ציפינו לנתח יותר גדול. הבשר הוגש על ריזוטו עם פול ירוק ואפונה שהיה לא רע בכלל, למרות שלי היתה תחושה שהרוטב שלו מזכיר את הרוטב של מנת הניוקי הראשונה. סיימנו עם קרפ מאסקרופנה שהיה מעניין אבל מנה קטנה לטעמנו. הטירמיסו וסופלה שראינו אח"כ בושלחנות לצידנו נראו יותר מגרים. אספרסו ארוך וטוב סיים את הארוחה מיד אחריו קיבלנו שוטים של משקה בית בשם אניסט - בהחלט חביב -ייתכן שכך פיצו אותנו על הניוקי המלוח. דבר אחרון -לאורך כל שהותנו היה במסעדה ריח מאד חזק ומטריד שכנראה מקורו במפיץ ריח, אני חושב שעדיפים ריחות המנות ולא של מפיץ הריח. ועוד דבר (מבטיח), כשלקוח מסתכל בחשבון לא לוקחים לו אותו מתחת לאף, גם אם הוא שם כרטיס אשראי. לסיכום, לצערי כרגע אין סיבה לחזור למל ומישל.
