באנו למסעדה ביום שישי בערב. מיד כשנכנסנו למסעדה, הקבילה את פנינו מוזיקה בעצמה בלתי נסבלת, כשהרמקול בכניסה ממוקם ממש מעל לראשינו. כששאלנו את המארחת אם אפשר להנמיך את העצמה, נענינו פשוט...
ב-"לא!" נחרץ. לא בדיוק תשובה אדיבה ומסבירת פנים ללקוחות. לאחר בקשה חוזרת, היא הסבירה ש-"ככה זה בסוף שבוע".
לאחר שביקשנו שוב להנמיך את המוזיקה, וגם אורחים אחרים ביקשו זאת, היא ניגשה למנהל המשמרת, שהסביר לנו ש-"זו המדיניות של הבעלים בסוף השבוע", וביחד עם זאת אמר, שהנמיך מעט; בסך הכל, העצמה המשיכה להיות גבוהה במידה בלתי סבירה, שהצריכה אותנו לצעוק כדי שנשמע זה את זה. גם את המלצרית האדיבה היה קשה לשמוע, והיא נאלצה לחזור על דבריה כמה פעמים.
מצער מאד, שיש עדיין בעלי מסעדות בארץ (ולשמחתנו - ממש לא כולם), שאינם מבינים שמסעדה איננה אולם ריקודים, ואפילו לא פאב (גם פאבים רבים בארץ רועשים במידה בלתי סבירה, בניגוד לרוב הפאבים ברחבי העולם, אליהם האורחים מגיעים כדי לשתות, אבל גם כדי לשוחח בניחותא זה עם זה).
הגיע הזמן, שבעלי המסעדות יבינו, שמוזיקה ראויה למסעדה היא מוזיקה שקטה; לי עצמי כלל אין בעיה גם עם מוזיקת רוק בעצמה יחסית גבוהה - אני חובב רוק-כבד בעצמי, אבל כפי שכבר כתב קוהלת: "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם". כל דבר צריך לבוא במקום ובזמן המתאימים. מסעדה אינה מתאימה למוזיקה רועשת, ולמרות שהאוכל עצמו היה מצוין, האווירה שנוצרה היא אווירה של צעקות, שמפריעה מאד להנאה.
דן אהרוני
