דייט במסיכה: לאכול במסעדה בימי (פוסט) קורונה

 מטפלים בבשר בכפפות. מסעדת דוניה רוסה, עין הוד (צילום: באדיבות המקום)

כמעט שלושה חודשים חלפו בלי מסעדות. פה ושם פעלו שירותי משלוחים / take away בהתאם להנחיות המחמירות של משרד הבריאות אבל אין בכלל מה להשוות. גם אם האוכל זהה ולא נפגם בכלל בתהליך של המשלוח, הרי שלאווירה, לשירות, להגשה ולאנרגיות יש חלק בלתי נפרד בסיפור הזה שנקרא קולינריה. במילים אחרות - אין דין מיכלי פלסטיק כדין בוצ'ר עץ עמוס בסטייקים עסיסיים.

בצעד בוטח אך סקרן יצאנו לסעוד בעידן פוסט (?) קורונה במסעדת דוניה רוסה הוותיקה. אם קאמבק אז עד הסוף – מסעדת בשר משפחתית בסגנון ארגנטינאי שנמצאת בכפר האמנים עין הוד ובה אפשר לאכול נתחי בשר בסגנון קלאסי, בלי טרנדים חולפים וקישוטים מיותרים. הדבר עצמו.

דוניה רוסה - כל הפרטים
מסע דרך המשי: טיול קולינרי מקומי

הצהרות בריאות והזמנה מראש
לפי ההנחיות יש בכניסה למסעדה ספונת העץ והאבן עמדת חיטוי ידיים והודעה עם ברקוד לסריקה למילוי הצהרת בריאות וצפייה בתפריט. המסעדה מטבעה מרווחת בהשוואה למסעדות בערים כך שיש לפחות 1.5 מטרים משולחן לשולחן, לפי ההנחיות. בנוסף ההזמנות נעשות מראש ולא היו יותר מ-100 סועדים בו זמנית בחלל הפנימי ובמרפסת המקורה. נתוני פתיחה מרגיעים למי שחושש מהתקהלות. הסועדים עצמם ישבו ללא מסכות, אך הם לא מחויבים לכך לפי ההנחיות.

 חלל מרווח ותחושה בטוחה. מסעדת דוניה רוסה, עין הוד (צילום: באדיבות המקום)

המשלוחים עוד פועלים
אורי ליש, אחד הבעלים יחד עם אחיו דורון רוכפלייש וגיסו אמיר שרון, מכנה את דוניה רוסה "מסעדה שיש בה מטבח ימי ביניים. תן לי אש ואני מסודר". המסעדה מושכת אליה קרניבורים וחובבי בשר צלוי בשיטות מסורתיות מכל רחבי הארץ, שרק חיכו שתיפתח שוב. אגב, למי שהיה ממש קשה להתאפק הפעילו וממשיכים להפעיל בדוניה רוסה שירות משלוחי בשר טרי לצלייה ביתית במהלך הסגר. המהלך אמנם פגע בפיצוי שקיבלו מהמדינה אך הקשר עם הלקוחות הקבועים והנאמנים דווקא התהדק.

המסעדה ממוקמת בבית אבן ערבי עתיק ומעוצבת כבית חווה דרום אמריקאית, בהשראת בית הסבתא – דוניה רוסה בכבודה ובעצמה. מה שמייחד את המסעדה חוץ מהתפריט העשיר זה הסיפור של הנכדים שהקימו מסעדה כדי לנסות לשחזר את האווירה, הריחות והטעמים של החווה המשפחתית שהוקמה על ידי מרכוס ורוסה רוכפלייש בשנת 1937 בארגנטינה. ואכן יש תחושה חמימה ועוטפת עם קורטוב של מסע בזמן. בלי טרנדים חולפים כבר אמרנו?

געגועים לשף
הגענו למסעדה אחרי סיור עששיות ברחבי עין הוד (מי ידע שיש כל כך הרבה מדרגות ומדרונות בכפר?) כך שהיינו כבר ממש רעבים. רעבים לאוכל ורעבים לחוויה קולינרית אחרי חודשים ארוכים בלעדיה. התגעגענו לרגע הזה שמישהו אחר מבשל ומגיש.

התחלנו להפיג את הרעב עם מנות ראשונות קלאסיות שמככבות שנים בתפריט: קרפצ'ו פילה בקר עם המון פרמזן ופקורינו (48 שקלים); ואסיו - רצועות בקר בבישול איטי על הגריל ברוטב ברביקיו ביתי סמיך ומתקתק (52 שקלים); צ'וריסוס (21 שקלים) כי באמת אי אפשר בלי מנת הדגל של המטבח הארגנטינאי; ושקדי בקר צרובים על הגריל בליווי צ'ימיצ'ורי הבית (65 שקלים). את כל זה ליווה לחם הבית משני סוגים – קמח תירס וקמח רגיל – כדי לנגב את הרטבים.

 כל הבשר מיובא מארגנטינה. מסעדת דוניה רוסה , עין הוד (צילום: באדיבות המקום)

"חייבים לסמוך רק על עצמנו"
הבשר מיובא מארגנטינה ומיישנים אותו במקום ביישון רטוב וביישון יבש. חובבי הז'אנר ובעלי לב חזק יכולים לראות בלב המסעדה את המקרר השקוף שבו תלויים נתחי בשר ומחכים בסבלנות לתורם לעלות על גריל הפחמים. אגב, גם הפחמים מיובאים כדי להעניק טעם כמה שיותר אותנטי לבשר, בדומה לאסאדו שדוד פאצ'ה שעדיין גר בארגנטינה עושה בחצר הבית מידי יום שבת. בדוניה רוסה מאמינים במשק אוטרקי וכך כמעט כל האוכל וחומרי הגלם מיוצרים במקום או מיובאים אישית. "דווקא תקופת הקורונה חידדה לנו את התחושה שאנחנו חייבים לסמוך רק על עצמנו עד כמה שאפשר", אומר ליש.

אחרי ניגוב השולחן במגבונים הגיעה העת לקבל את העיקריות: סטייק אנטרקוט 300 גרם - בשר אנגוס שחור מבקר במרעה חופשי (114 שקלים); ואנטרניה – נתח קצבים עז טעם (106 שקלים לכ-300 גרם). את המנות ליוו תפוחי אדמה צלויים מתובלים, פירה קרמי עם מלא שמנת וחמאה וסלט ירקות (18-16 שקלים לכל תוספת). וגם צ'ימיצ'ורי כמובן. את הארוחה ליווה יין מרלו-קברנה סוביניון שנרקח במיוחד עבור המסעדה ביקב טוליפ בתהליך משותף.

מתוקים, ריבת חלב והרבה וויסקי
המחשבה שהכול נעשה במקום וגם זכה במכת אש טובה בהחלט מעודדת בימים טרופים אלו, שבהם כל אפצ'י נתפס כבגידה באומה. את החוויה הקרניבורית סיימנו עם טראפלס שוקולד (28 שקלים) והקינוח הארגנטינאי האולטימטיבי – אלפחורס (20 שקלים) שנעשה במקום על טהרת דולסה דה לצ'ה (ריבת חלב) שמבושלת במקום בשיטה מסורתית.

בקצה המסעדה פועל בר הצ'וצ'ו, שמאכלס בעיקר קהל צעיר ואנרגטי או ברוח הימים האלו – לא אלו שבקבוצת סיכון – עם מוזיקה כיפית, 40 סוגי וויסקי ומנות בשר קלילות ונגישות יותר. המקום פתוח לרווחה לאוויר שבין ההר לים אבל הישיבה של הבליינים צפופה יותר.

היום שאחרי. חזרה לחיים
אם חששנו שאנשים יהיו חשדנים ומאופקים יותר בעידן שאחרי הקורונה, אז מבילוי של ערב אקראי במסעדת דוניה רוסה זה לא ניכר. להיפך. בהחלט הייתה באוויר תחושה של שחרור והקלה. אולי מדובר בכלכלת פיצוי ("לא יצאנו חודשים אז נתפנק") או החשש מגל נוסף ואולי פשוט אנחנו מתנהגים לפי האמרה הנהנתנית של אֱכֹל וְשָׁתֹה כִּי מָחָר נָמוּת.

דוניה רוסה - עין הוד, 053-9345520